אני חיה לי מיום ליום… בשביל לאכול.

אמר לי הבעל היקר וצדק,

"את אוהבת אוכל,

את מתרגשת מאוכל,

כשאת מריחה עוגת שמרים או לחם שנאפים בתנור את אשכרה בוכה מרוב אושר.

את אף פעם לא מסתפקת במריחה דקה וקלה של חמאה,

את חותכת עם הסכין- גוש, כזה 50 גרם ומורחת על פרוסה בגודל זית.

אני לגמרי איתך בטיבעונות הזה שלך,

אבל תוודאי שיהיה לך שם משהו טעים לאכול כי אם לא……"

לראשונה בחיי (אמיתי),

נותרתי ללא מילים (תחושה מוזרה ולא טבעית..), 

תכלס, צודק!.

שיהיה ברור –

אני אוהבת אוכל,

באמת אוהבת לא סתם כדי להפסיק להיות רעבה.

חלומי הגדול ביותר הוא להתעטף בתוך בצק שמרים חמים,

אפשר עם סוכר חום וקינמון, אפשר עם קרם שקדים (לא קריטי).

בא לי שמלוואח יחבק אותי ויגיד לי "אל תדאגי אני כאן, יהיה בסדר.."

אוהבת אוהבת ומאוד נהנית לאכול.

תראו אני מטר שישים וחמש

(שקר גס- בצבא מדדו מטר חמישים ושבע ומאז עוד נמכתי)

אני שוקלת בין 50-54 (אמיתי, היום נשקלתי במרפאה 53.8).

אני בטח לא הכי יפה  ו/ או חכמה, אבל אני סבבה.

סבבה לגמרי עם עצמי ומה שחילקו לי שם למעלה.

בתור ילדה אמא שלי אף פעם לא דאגה שתהיה לי הפרעת אכילה.

"מקסימום הפרעה שתהיה לך זה שאוכל אחד יפריע לך בדרך לאוכל אחר" .

אמרה וצדקה.

אני משתדלת לתחזק אורך חיים בריא עד כמה שהמציאות היומיומית מאפשרת לי,

אני עוסקת בפעילות ספורטיבית לפרקים ובד"כ לפי עונות השנה

(בקיץ אני שוחה ובסתיו אני אוגרת שומן לחורף- כמו הדובים…)

לפעמים אני רצה וזה הכי משמח אותי אבל זה לא באמת מספיק. 

מזמן מזמן קיבלתי החלטה שבאופן הזוי ממש קל ליישם אותה-

אני מסרבת בכל תוקף לחוש אשמה בענייני אוכל!

עמדתי בפיתוי? יופי לי… לא עמדתי בפיתוי? גם יופי לי,

לפחות נהנתי היה טעים.

מה, גם לאכול, גם להשמין וגם להצטער??

חבל.

אז יש לי מכנסיים בכל מיני מידות והמון שמלות מחמיאות

והגעתי למסקנה שכשאדם מקבל את הגוף שלו

באהבה,הבנה וסלחנות,

גם הגוף נעשה סלחן יותר ולא "רב" עם האדם על כל קלוריה.

למזלי פחמימות ושמרים אפשר למצוא בטבעונות בשפע

וגם פירות וירקות ורטבים מבוססים על שמן זית.

לגבי החמאה והסלמון? זה אתגר!

נחיה ונראה.  


תגובות

עוד מתכונים טעימים