פוסט יום הולדת, או: צאו ורכשו חלקת קבר.

מזל טוב לי,

ביום שבת חגגתי שבוע טבעונות ראשון.

האמת?, חשבתי שיהיה הרבה יותר קשה אבל לא היה.

אתם יודעים מה באמת קשה?

ימי הולדת.

אני שונאת אותם.

חדוות יום ההולדת האחרונה שלי גוועה לה אי שם בגיל 16.

במעומעם אני זוכרת מסיבה בחצר בית הוריי,

הגיעו כל המגניבים של הכיתה,

לבשתי ג'ינס שנסגר איפשהו באיזור הסרעפת וחולצת ירדנה ארזי

(כזו שיורדת בכתפיים) שחורה.

הייתי מגניבה אש!

אין ספק – שם היה השיא ומאז הכל רק מידרדר.

כל שנה בסביבות יום ההולדת, אני בוחנת את פני בדאגה,

מחפשת קמטוטים חדשים, שערה לבנה, עור עייף או כל רמז לכך שאני –

הו כה מזדקנת!

כשמלאו לי 20 החבר שלי דאז רצה להפתיע אותי.

 אז הוא מילא לי את החדר בבלונים אדומים ולבנים (איזה קיטש),

ושם לי על המיטה את המתנה- בובת כלב עצוב ע-נ-ק-י-ת.

כשפתחתי את דלת חדרי-מיד פרצתי בבכי,

האידיוט חשב שזה מאושר אבל אני-

א. הזדעזעתי מבחירותיו הגרועות  (בלונים, בובת כלב מה אני בת 3??).

ב. ידעתי שאני הולכת לזרוק אותו רק לא ידעתי מתי ואיך.

ג. הבנתי שהיום זהו היום הראשון בשארית חיי ואני הולכת לבלות אותו עם בובת כלב עצוב.

וזהו, מאז כל יום הולדת שלי אני קצת בדיכי, 

בודקת מה לא הספקתי השנה, איזה הבטחות לא קיימתי ותוהה למה אף פעם אין לי זמן לכלום.

השבוע יש לי יום הולדת, אני אהיה בת 33 ועל פניו- אין לי באמת על מה להתלונן.

אל תדאגו זה לא אומר שאני לא אתלונן, אני עדיין מתכוונת לעשות סצנת יום הולדת,

אבל השנה תיזכר תמיד כהשנה שבה שיניתי את אורח חיי- וזה נחמד.

 


תגובות

עוד מתכונים טעימים