משימה מס 2: לא על הפסטה לבדה.

אמממ, סליחה שניה,

להכין פסטה זו משימה?

מה זה פה? תוכנית לבשלנים גרועים?

פותחים שקית זורקים למים חמים וזהו.

אני מבינה שהולכים מהקל אל הכבד, 

זה גם ממש חכם להראות לכולם שקל להכין אוכל טבעוני מחומרים שיש בבית:

פסטה, רסק עגבניות, שמן זית, בזיליקום.

למשקיענים- יש גם שמנת צמחית וטופו.

טוב אז משימה זו משימה:

פסטה ברוטב שמנת על בסיס סויה ופטריות בליווי פרוסות טופו מתובלות צרובות במחבת


האמת? באמת קלי קלות.

מכינים את הפסטה לפי הוראות ההכנה.

במקביל, 

(אחי ע' שף מדופלם הסביר שחוק ברזל בבישול  פסטה הוא שהרוטב תמיד ממתין לפסטה וחס וחלילה שהפסטה תמתין לרוטב), 

מטגנים במעט שמן,

 בצל שקוצצים יחד עם פטריות עדיף תמיד טריות. 

מטבלים בשתי שיני שום כתושות ושלוש כפות קמח.

מוסיפים 3/4 כוס חלב סויה וקופסת שמנת על בסיס סויה.

מערבבים היטב, מטבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט.

בתיאבון!

המשימה הזו מזכירה לי את ברילוצ'ה.

פלאשבק,

לפני עשור,

טיול גדול של אחרי הצבא,

ברילוצ'ה, ארגנטינה, דרום אמריקה.

ברילוצ'ה היא עיירה קסומה בארגנטינה,

שוכנת למרגלות אגם ומוקפת הרים אימתניים,

באמת לקוחה מתוך ספר אגדות.

אבל יופייה מתגמד לעומת אופייה הקולינרי,

מסעדות בשר (טפו לא עלינו!) ושוקולטייריות (כן, ככה אומרים),

ופסטה… וואי וואי וואי איזו פסטה.

רכה ואורירית (בטח מלאה ביצים, גוואעלד),

ברטבים עשירים כ"כ בטעם.

במיוחד זכורה לי מסעדת המשלוחים של אלברטו.

אין שם מקום לשבת, 

אתה מזמין ולוקח בחמגשית (או סטניול בלדינו).

אלברטו היה מפורסם באיכות הפסטה שלו, 

אם איחרת להגיע (נניח שתיים עשרה וחמישה בצהריים),

כבר השתרך תור ארוך במסעדה הקטנטנה.

אבל כשהקופאי החביב היה קולט שיש ישראלים בתור,

(זה היה בתקופה ששמינו הלך לפנינו ולהיות ישראלי בחו"ל זו הייתה גאווה) 

הוא מיד היה מתכופף אל מתחת לדלפק ומחליף דיסק.

ככה, כשברקע מתנגן לו "אני שוב מתאהב" של גידי גוב,

(כנראה שישראלי חביב השאיר לו את הדיסק במתנה),

היינו ממתינים בסבלנות לסטניול האישי המלא בכל טוב.

זה היה מזמן,

אבל נשבעת שלפעמים, כשאני מצחצחת שיניים (באדיקות פעמיים ביום),

משתחרר לי איזה קמצוץ תבלין מאותה הפסטה המשובחת.

אלברטו- כל כך נעים להיזכר.









 


תגובות

עוד מתכונים טעימים