הטבעונים שמוציאים לטבעונות שם רע

היוש,

וואוו,  איך הזמן טס,

כשנהנים/ עובדים בפרך/ מגדלים ילדים/ חיים את החיים (מחק את המיותר או הקף מגוון אפשרויות).

הפוסט האחרון נכתב בערב שבועות.

שמונה ימים חלפו מאז.

היום אני חוגגת חודש של טבעונות.

וזו לגמרי חגיגה!.

בסדר, אני לא תולה בלונים וזורקת על עצמי קונפטי (הי… זה אחלה רעיון!).

אבל העובדה שהצלחתי לשלב תזונה טבעונית באורח החיים ה-הו כה לחוץ ותובעני שלי מהווה מקור לגאווה עבורי.

אני רוצה לכתוב על נושא אחר.

אני רוצה לכתוב למה לא הפכתי לטבעונית כבר הרבה הרבה קודם לכן.

כי, זה כן  דיגדג לי  בנשמה והרגשתי שזה נכון עבורי תקופה די ארוכה.

הסיבה שנרתעתי כל כך,

היא כי לא רציתי שיחשבו שאני "כמוהם".

כמו  האלה שמפזרים ראשי בקר בכיכרות (למשל),

כמו אלה שבטוחים שיצליחו להפסיק אלימות, תוך כדי שימוש באלימות.

תראו, הזכות למחאה וחופש הביטוי הן זכויות יסוד בסיסיות במדינות חופשיות.

אני הראשונה שאלחם למענן.

ונכון, מאז שבחרתי בטבעונות עלה המסך מערפל החושים,

הפכתי רגישה יותר וערה יותר לתעשיית המזון האכזרית וחסרת הרחמים.

זה מעציב אותי, מכעיס אותי, ממלא אותי צער וגוזל ממני אנרגיות שחסרות לי ממילא.

עם זאת, נשארתי רגישה באותה מידה לבני האדם שסובבים אותי

ואני מסרבת בכל תוקף לכעוס עליהם שאינם רואים את שאני רואה.

אני לא מעוניינת לכפות את דעתי על איש.

גם ככה הפכתי לנושא שיחה ובעל כורחי לסנגורית של כל הטבעונים באשר הם (בינינו זה די מתיש!).

למי ששואל, אני מסבירה בשמחה .

ולמי שלא? אז לא!

תקראו רגע שוב את הפתיח, אני כל הדברים האלה וגם טבעונית!

ואני גם לא אוהבת פרובוקציות, ואני גם חושבת שהן מפספסות את המטרה ובעיקר אני חושבת שהן אלימות.

ואני לא שוכחת לרגע למה בחרתי בטבעונות- כי אני לא רוצה להיות חלק ממעגל של סבל ואלימות.

אז אין סיבה שאחשוב מחשבות אלימות,

על הדייג שדג דגים לפרנסתו, על וטרינר שעובד במפעל עופות או על חברי אוכלי כל.

נכון, זה קשה, איך אפשר שלא לשנוא אותם? איך אפשר שלא לרצות להזיק להם?

להם! כל אלה שעובדים ולוקחים חלק בתעשייה נוראית הזו.

קשה אבל אפשרי.

היי!  אנחנו הייצור שמתיימר להיות הכי מפותח רגשית ושכלית- (שליטי הייקום לא??) – אז תתאמצו!.

אני בוחרת שלא לקחת חלק באף מעגל של שנאה ואלימות,

אני בוחרת לחוש חמלה גם כלפי בני אדם שמאתגרים את החשיבה שלי בכל מיני תחומים.

ואתם?

אופס יצא לי פוסט קצת טעון רגשית.

לא נורא,  בפוסט הבא יהיה צחוקים, תחזרו:)

 

 


תגובות

עוד מתכונים טעימים