לחם בריאות שהחיילת אוהבת

חייבת להודות שזו לא הפעם הראשונה שלי… כבר היו לי מספר הרפתקאות משובבות נפש כמו אז עם המחמצת שטיפחתי באהבה רבה, האכלתי, השקתי, הנשמתי, אך לאחר זמן מה סברתי שהיא תובענית מידיי ונטשתי אותה. בהמשך התאהבתי ביצור מכני עם סטטוס אעלק "קויזין-ארט". איזה לחם ואיזה נעליים! סוליות חסרות חן, זה מה שיצא. והיינו חייבים לאכול, כי לחם לא זורקים, בכל אופן אנחנו דור שני לשואה, לא לשכוח.
מה לא עשיתי כדי שיחזיר לי אהבה היצור. נאדה! הלחם לא בא לו טיבעי. כשראיתי כי כך, מכרתי! בלי יסוריי מצפון בכלל. אחר כך חיפשתי ולאורך זמן מסויים חשבתי כי הגעתי אל הנחלה עם מתכון מצויין שקיבלתי מחברה ירושלמית אסלית, שבמקורו מהספר של "אורנה ואלה" מוסד קולינרי עם ותק ומוניטין. מדובר במחמצת צ'יק צ'ק וגמרנו. מתכון אחלה, לחם נהדר יצא. שלא לדבר על על כך שזה הלחם שהחיילת שלי הכי אוהבת בעולם. לחם בריאות. נו שויין.
אמממה, עדיין ניקר לי בפינה קטנה שזו השקעת זמן לא קטנה… לערבב, ללוש, להתפיח ושוב…. עם כל הסיפוק שבתוצאה, כולה לחם ואני הרי טורחת במטבח על עוד אי אילו מאכלים שווים. אבל – – חייתי עם המצב לבנתיים כמו שאומרים.
חייבת לציין שבדרך כלל אני נאמנה ולא מחפשת להתפרפר. אבל באחת החנויות השבוע מהפינה הימנית בסיבוב שמאלה פתאום הוא קרץ לי. פושטק עם טריקים זולים. מתעלמת, לא נענית סובבתי את הגב. הרגשתי את מבטיו עוקבים אחרי ודוקרים לי את הגב. עשיתי סיבוב נוסף, חזרתי סקרנית (אישה, מה לעשות… חחח) וגיליתי שהוא בהנחה. אחרי מספר שטיקים שלו והתלבטויות שלי החלטתי לתת לו צ'אנס אפילו שלא אוהבת את הצבע שלו. לבן ממש לא הולם את המטבח שלי, שכולו "בלאק-און-בלאק" בשפת הדאווין. הבאתי אותו הביתה, את הפושט הזול הלבן ורק יומיים אחרי הפשטתי אותו מאריזותיו. בזריזות קראתי את ההוראות. פ-ש-ו-ט לגמרי, ממש לא מתוחכם.
למחרת בזלזלול מופגן ניסיתי מתכון לפי ההוראות של לחם מחיטה מלאה. הריח שפשט במטבח היה מהסרטים. הלחם יצא תפוח, עם קרסט קרנטשי ובפנים רך ויאמי. הקיבוצניק שלי הודיע שהוא חייב לטעום אותו עוד הערב… טעם ופסק "מצויין". אההה.
עבר עוד יום, באתי מהעבודה בראבק, כמו שהחיילת שלי אומרת ("אחרת חבל על הזמן אמא"… היא לומדת סלאנג חדש בצבא. מגניב אותי)ואיתגרתי את הפושט הזה במתכון המנצח של חברתי הירושלמית האסלית. מה אגיד ומה אומר לכם… הינה התוצאה.

טוב שצילמתי כי כבר נשארו רק פירורים…. נכנעתי, אוקיי הוא מקסים ויודע את העבודה. באופן רישמי אני מכריזה על קבלת פושט לשורות סיירת מותגי העילית של מטבחי.
עכשיו רק צריך שהחיילת הבודדה שלי תגיע למיוחדת הביתה לקנדה. אני מוכנה!


תגובות

עוד מתכונים טעימים