שלושה וחצי חודשים של צלילות...

היוש, והנה הסתיים לו האתגר, ואני לא הספקתי, אני הבטחתי לכתוב יום יום,  אבל זה לא קרה. מה שכן קרה זה שנפתחו לי העיניים (וגם הנשמה). שלושה וחצי חודשים של טבעונות גרמו לי לראות את העולם אחרת. מסתבר שהבחירה בתזונה מלאת חמלה היא לגמרי דרך חד סיטרית. בזכות האתגר נחשפתי לסוגי מזון חדשים, לא התעצלתי לנסות ולטעום, יצא מחריד (לביבות כרישה במרקם משחת שיניים, מאפינס בטעם בטון) ויצא מדהים (לביבות תרד, אגרול). אני שמחה לדווח, שתוך שבועיים שלושה מתייצב התפריט הטבעוני, הליכה לסופר חוזרת להיות פעולה אוטומטית ומשעממת שבעיקר גוזלת זמן יקר. משנפתר משבר המזון עבור הטבעוני המתחיל, הוא מתפנה לבחון תחומים נוספים כגון קוסמטיקה וחומרי ניקוי, אח"כ ביגוד, הנעלה ואקססוריז. אח"כ את בני האדם שסובבים אותו וזו המסקנה שאני הגעתי אליה: יש בעולם שני סוגים של אנשים- טבעונים ולא טבעונים. אבל לא כל הטבעונים יודעים שהם טבעונים. מדובר באנשים טובים, מלאי חמלה שעושים מעשים טובים. האנשים האלה טרם הפנימו את השלב הבא (ואולי הגבוה ביותר) של טוב ליבם- הבחירה להפסיק לצרוך מזון מן החי. לבחור באופן מודע לא לקחת חלק בתעשייה מלאת רוע, סבל וכאב. צריך אומץ לבחור בטבעונות, כי הסביבה מגיבה. לצד סקרנים ומפרגנים יש ביקורתיים ויש מבטים. מבטים שמביעים זלזול, לעג, התנשאות. זו בהחלט התמודדות. אסיים ואומר שעם כל יום שעובר, זה נעשה קל יותר (יצא לי חרוז!). וחוצמזה  במדינה כמו שלנו,   תמיד יש נושא אקטואלי חם לדבר עליו. בפעם הבאה שמישהו מטריד אתכם, פשוט תשלפו איזה קלף: "אז מה אתה אומר על האזרח החטוף/ תרגיל האופוזיציה על העברת התקציב/ בנייה בהתנחלויות/ הרבנות הראשית/ קייטלין ג'נר (מחק את המיותר), איזה קטע זה אה?". יאללה חתכתי, מנגו או אבטיח, לא לדאוג:).  

הטבעונים שמוציאים לטבעונות שם רע

היוש, וואוו,  איך הזמן טס, כשנהנים/ עובדים בפרך/ מגדלים ילדים/ חיים את החיים (מחק את המיותר או הקף מגוון אפשרויות). הפוסט האחרון נכתב בערב שבועות. שמונה ימים חלפו מאז. היום אני חוגגת חודש של טבעונות. וזו לגמרי חגיגה!. בסדר, אני לא תולה בלונים וזורקת על עצמי קונפטי (הי… זה אחלה רעיון!). אבל העובדה שהצלחתי לשלב תזונה טבעונית באורח החיים ה-הו כה לחוץ ותובעני שלי מהווה מקור לגאווה עבורי. אני רוצה לכתוב על נושא אחר. אני רוצה לכתוב למה לא הפכתי לטבעונית כבר הרבה הרבה קודם לכן. כי, זה כן  דיגדג לי  בנשמה והרגשתי שזה נכון עבורי תקופה די ארוכה. הסיבה שנרתעתי כל כך, היא כי לא רציתי שיחשבו שאני "כמוהם". כמו  האלה שמפזרים ראשי בקר בכיכרות (למשל), כמו אלה שבטוחים שיצליחו להפסיק אלימות, תוך כדי שימוש באלימות. תראו, הזכות למחאה וחופש הביטוי הן זכויות יסוד בסיסיות במדינות חופשיות. אני הראשונה שאלחם למענן. ונכון, מאז שבחרתי בטבעונות עלה המסך מערפל החושים, הפכתי רגישה יותר וערה יותר לתעשיית המזון האכזרית וחסרת הרחמים. זה מעציב אותי, מכעיס אותי, ממלא אותי צער וגוזל ממני אנרגיות שחסרות לי ממילא. עם זאת, נשארתי רגישה באותה מידה לבני האדם שסובבים אותי ואני מסרבת בכל תוקף לכעוס עליהם שאינם רואים את שאני רואה. אני לא מעוניינת לכפות את דעתי על איש. גם ככה הפכתי לנושא שיחה ובעל כורחי לסנגורית של כל הטבעונים באשר הם (בינינו זה די מתיש!). למי ששואל, אני מסבירה בשמחה . ולמי שלא? אז לא! תקראו רגע שוב את הפתיח, אני כל הדברים האלה וגם טבעונית! ואני גם לא אוהבת פרובוקציות, ואני גם חושבת שהן מפספסות את המטרה ובעיקר אני חושבת שהן אלימות. ואני לא שוכחת לרגע למה בחרתי בטבעונות- כי אני לא רוצה להיות חלק ממעגל של סבל ואלימות. אז אין סיבה שאחשוב מחשבות אלימות, על הדייג שדג דגים לפרנסתו, על וטרינר שעובד במפעל עופות או על חברי אוכלי כל. נכון, זה קשה, איך אפשר שלא לשנוא אותם? איך אפשר שלא לרצות להזיק להם? להם! כל אלה שעובדים ולוקחים חלק בתעשייה נוראית הזו. קשה אבל אפשרי. היי!  אנחנו הייצור שמתיימר להיות הכי מפותח רגשית ושכלית- (שליטי הייקום לא??) – אז תתאמצו!. אני בוחרת שלא לקחת חלק באף מעגל של שנאה ואלימות, אני בוחרת לחוש חמלה גם כלפי בני אדם שמאתגרים את החשיבה שלי בכל מיני תחומים. ואתם? אופס יצא לי פוסט קצת טעון רגשית. לא נורא,  בפוסט הבא יהיה צחוקים, תחזרו:)    

מחשבות לשבועות או: הפכתי לטבעונית מתנשאת.

הי הי, סליחה סליחה, החג שבא עלינו לטובה גרם לי לפספס אי אלו אתגרים, אני מודה שאני עדיין משלימה את הפערים (ומחרזת חרוזים). בגדול אני עדיין טבעונית, לא נוגעת, לא חוטאת. בקטן – אני מרגישה שחלו בי שינויים רבים, הרבה מעבר לתזונה. למשל- הליכה לסופר ומעבר ליד מקררי הבשר או הגבינות, גורמת לי לכאב ראש וסחרחורות- אמיתי! דוגמה נוספת- בחג שבועות שחל בקיבוץ, במהלך הטקס המרכזי, הושמע שיר על הפרה, אני לא זוכרת את המילים המדויקות, משהו בסגנון: "הפרה גועה מו מו ומבקשת, בואו מהחלב שלי תטעמו" (התרכזתי בלרוץ אחרי בן השנתיים עם בת החצי שנה על הידיים, אז לא ממש האזנתי), אח"כ (כשהעברתי פיקוד לאבא של בן השנתיים), חשבתי על השיר הלכאורה תמים ופשוט רתחתי מזעם. בטח! הפרה מבקשת שניקח לה את החלב, התרנגולת מתחננת שניקח לה את הביצים והדגים עומדים בתור שנדלל אותם בבריכות הדגים. (תאמינו לי אני סופר עדינה עם התיאורים) ההבנייה התרבותית (במילים אחרות: האופן שבו מציגים לנו את המציאות כשאנחנו קטנים) של ניצול חיות המשק, כאילו הן רוצות לתת לנו את תנובתן, מקוממת ומכעיסה! ואז הבנתי, אוי לי! לא רק שאני טבעונית, אני טבעונית מתנשאת, שמזהה סרקזם בשירי ילדים על חיות משק ומרימה את האף ליד מקררי הבשר והחלב בסופר. דבר אחרון- הריח. של. מזון. מן. החי. הוא בלתי נסבל . איך יכולתי לאכול את זה?? (אמרתי לכם… טבעונית מתנשאת).    

משימה מס 5: Tofu impossible

טופו, קובייה לבנה, טופו, מרקם מוזר, טופו, קובייה לבנה בעלת מרקם מוזר וחסרת טעם לחלוטין! שיוווו איזה כיף זה טופו. בתכל'ס זה חומר הגלם האידאלי כי אפשר להכין איתו הכל. אפשר לטגן/ לצלות/ לבשל אותו. אפשר לחתוך לרצועות/ קוביות/ לגרר/ לפורר אותו. אם לא השתמשתם בכולו, תשמרו את מה שנשאר בקופסא סגורה עם מים. לא תמיד הוא נראה טוב בזמן הבישול אבל הוא תמיד יוצא טעים, בהתאם לתיבול. טופו גולמי הוא לבן. לבן זה צבע חגיגי. לבן זה של כלות, של כלות ושל שבועות. אז קודם כל מחר מתחתן א' בן דודי המקסים ותכול העין, עם בח"ל נ' המתוקה, שיהיה הרבה מזל"טים חמודים. ותכף תכף מגיע שבועות. אני גרה בקיבוץ ושבועות בקיבוץ זה חג החגים. ארוחת ערב חגיגית, ריקודי עם, טקס ביכורים, שיבולים. כולם לובשים לבן ומגיעים חגיגיים לשדה הגדול שליד חורשת האקליפטוסים. אני תמיד נחרדת מכמות אצבעות הרגליים אליה אני נחשפת. מה קרה? מי אמר שכשלובשים לבן חובה לנעול סנדלים תנכיות? סליחה! הרגע נגמר החורף, מי שלא טרח לעשות פדיקור בערב שבועות, שלא יתפלא שהוא חוטף ממני מבטי גועל בשבועות!   אבל שנייה רגע, מה טבעוניים אוכלים בשבועות? חג שכולו על טהרת החלב (גוואעלד!!). או! אז בדיוק , ממש במקרה, veganfriendly איגדו בשבילכם (אבל בעיקר בשביל הטבעונים שבניכם..) שלל מתכונים, טעימים ומוסריים. כנסו, מה יש לכם להפסיד?  

משימה מס 4: חלב love love

טוב אז וידוי קטן, כבר שנתיים אני לא שותה חלב ניגר, זה פשוט עושה לי כאב בטן. מזמן מזמן מצאתי תחליף ראוי לתשעת (!) ספלי הקפה שאני שותה ביום. בתרבות השפע שאנו חיים בה, יש המון סוגים של חלב ממקורות צמחיים, (אורז, שיבולת שועל, קוקוס, דגנים, סויה), לוקח שניים שלוש ניסיונות למצוא תחליף הולם, אבל בהחלט יש. מפה לשם, אני סוגרת 20 ימים של טבעונות, ולא מעט פוסטים בבלוג. עד כה לא פרסמתי אף תמונה ולא דיברתי על תעשיית בעלי החיים שהביאה אותי לכדי החלטה. הטיעון לגבי החלב הא כ"כ הגיוני וכ"כ מקסים בפשטות שלו, שאני ממש חייבת להציגו. אני אמנם כותבת לא רע אבל יש מישהי שאמרה את זה לפני וגם אמרה את זה טוב יותר. קולין פטריק- גודרו מבשלת טבעוני ומסבירה למה. אני מבטיחה ונשבעת- אין תמונות, אין תיאורים מגעילים. היא מסבירה בפשטות את ההיגיון שבטבעונות. לא חייבים לצפות, אפשר גם רק להקשיב ובכל מקרה יש תרגום. זה לא ארוך, אפשר שזה יהיה ברקע בדרך לעבודה או כשמקפלים כביסה. אני ממש מקווה שתבחרו לצפות. אין הפסקתי עם התירוצים. ותשתפו אותי אם אהבתם.. וגם אם לא.    

הדרך שלי לטבעונות, נטע בומץ.

אני בת 33, אני אמא, אישה, בת, אחות, והבעלים הגאה של כלבה וחתולה, משכנתא ואוטו. נמצאת בחופשת לידה . כשתיגמר ה"חופשה "הזו ( פחחחח חופשה עאלק…אני מרגישה כאילו רצתי שני מרתוני אולטרא ברצף והגעתי מקום ראשון) וישאלו אותי "נהנית בחופשת הלידה? הספקת לנוח?" ( אני אנוח רק בקבר ). אוכל לומר שהספקתי גם לגדל מחמצת, ולהכין ממנה לחמים שווים ואפילו לכבוש בעצמי חמוצים. כדי למצות עד תום- החלטתי להצטרף לפרויקט "אתגר 22+" ולכתוב על זה. תישארו, יהיה קטעים:)