אורז אפונה וקציצות תבשיל מבית אמא

אורז לבן קציצות בשר ואפונה ירוקה. הטעמים של ילדותי מלווים אותי עד היום, ואמא שלי היא ההשראה. המתכון הזה תמיד מזכיר לי אותה

 אורז אפונה וקציצות תבשיל מבית אמא או כמו שנקרא בלדינו – אָרוֹז קוֹן פִינְזֶלָה אי קִיפְטִיקָאס. אם יש משהו שאני מתגעגעת אליו, זה לאוכל של אמא שלי. אורז אפונה וקציצות תבשיל מבית אמא זה מאכל הדגל.
מעבר לטעם, שגם אם נורא אתאמץ ואשתדל לא אוכל לשחזר, היצירתיות בה הגישה את המנות הייתה עוצרת נשימה, עוד לפני שהשפים ידעו לאיית את המילה “צילחות”, היא כבר עשתה זאת. “לאט-לאט זה צריך להתבשל” היה משפט המפתח שלה. הסבלנות, הדייקנות, שימת לב לפרטים הקטנים, לא פלא שהמאכלים שלה היו מופלאים. לפני כארבעים שנה, הגיעו אלינו אורחים מיוון ואני בתור ילדה זוכרת את ההתפעלות מהמאכלים שהגישה.
זה היה הבית שגדלתי בו בקרית אליעזר, דירה קטנה כשבכניסה היה “הול” מה שקראו לזה פעם, בו התקיימה הארוחה. חדר קטן שהתמלא בשולחן עם המון האורחים מסביב.
השולחן היה ערוך עם מפה לבנה וצלחות מעוטרות יפהפיות מלאות בדברים מופלאים הועמסו על השולחן. הייתה המולה ופתאום היא יצאה מהמטבח.
עמדה שם מטופחת מכף רגל ועד ראש כמו תמיד, נראה שהיא עומדת ללכת לנשף לא להגיש מנות לאורחים.
כל שערה שחורה עמדה במקום, השפתיים בליפסטיק אדום כמובן, עם סינר תואם ובכל יד צלחת אישית לכל אורח. עמדה שם כמו דוגמנית והשקט השתרר כשהיא נכנסה. המנה היתה אורז אפונה וקציצות תבשיל מבית אמא.
“אָרוֹז קוֹן פִינְזֶלָה אי קִיפְטִיקָאס” נדמה כי זה המאכל הלאומי שלנו ” אָרוֹז קוֹן פִינְזֶלָה ” אורז עם אפונה. תבטלו ותגידו, אפשר לחשוב!  מה אפשר כבר לעשות עם אורז אפונה וקציצות?אמא שלי, הקוסמת, לקחה כוס לאלכוהול רחבת שוליים, כוס מרטיני כזאת שרואים בסרטים של ג’ימס בונד. מלאה את הכוס באורז והפכה על הצלחת, זה נראה כמו פירמידה הפוכה.
מעל טפטפה טיפות רסק עגבניות ופתאום, קסם- הר געש מתפרץ. את האפונה פיזרה מסביב והקציצות נחו להן בתוך האפונה.
אני לעולם לא אשכח את קריאות ההתפעלות כשהיא הגישה את הצלחות לאורחים. אם יש משהו שחרוט לי בזיכרון מהילדות זו הארוחה הזו עם הפירמידה הלבנה של האורז.
אורז אפונה וקציצות תמיד יחרט בזכרוני כתבשיל מבית אמא. עד היום אורז הוא המאכל הלאומי שלי.
האורז הלבן הוא האורז שאני הכי אוהבת.
את האפונה מבשלים “במים חומים” ולקראת סוף הבישול מוסיפים את הקציצות.

 אורז אפונה וקציצות תבשיל מבית אמא

גולש של גברים

גולש נימוח בעל טעם משגע לנסיך של אמא שחוגג יומולדת היום.

הנסיך שלי חוגג היום יומולדת ומגיע לו את המאכל שהוא הכי אוהב. בשר. נימוח בפה מלא בטעמים. גולש של גברים. מזל טוב! לפני עשרים וחמש ושש שנה, כשאני בהריון, שבוע 42 פלוס שבועיים ועוד עשרה ימים התעוררתי בבוקר עם צירים קלים.
כשסיפרתי לאחותי על כך אמרה שמכיוון שזה הריון שלישי ואני מכירה את כל הסימנים זה ממש לא דחוף ויש דברים יותר חשובים לעשות.
“כמו מה?” שאלתי
“מה זאת אומרת, הבנות לא היו בארץ שנים והן חייבות לחוות את שוק ארבעת המינים.” אמרה המורה
“את צוחקת עלי??יש לי צירים!”
“שתינו יודעות שאת עוד לא מוכנה ללידה והבנות שלך חייבות לראות את שוק ארבעת המינים.” פסקה וכמובן שהלכנו לשוק ארבעת המינים.
בעודנו מסתובבות בשוק והמורה מסבירה לבנות את המשמעויות וההסברים,
פגשנו קרובת משפחה. תוך כדי שיחה איתה גנחתי קלות
“מה קרה?” שאלה
“כלום, צירים קלים”, עניתי
“תעלי לבית חולים”, אמרה
“בטח בטח” אמרתי והמשכנו להסתובב.
בשבע בערב כשהגעתי לבית החולים, האחות שקבלה אותי הייתה עולה חדשה.
היא בדקה ואמרה לי “אה! יש לך עוד המון זמן. נכון, יש לך פתיחה אבל עד הבוקר לא תלדי.”
היא יצאה ונכנסה מיילדת שהייתה חברה של חמותי שעבדה באותה תקופה באותו בית החולים.
בדקה ואמרה, “אל תדאגי, עד סוף המשמרת שלי, את תהיי אחרי.”
כמו שאמרה ככה היה ובסוף המשמרת שלה, לפני עשרים וחמש שנה בדיוק, ילדתי את בני אסף.
כשהיה בן שבוע, בברית, בכה, עצר את הנשימה ונעשה כחול.
במשך שלוש שנים, כל פעם שהיה מתחיל לבכות היה עוצר את נשמתו ומכחיל.
מבירור עם רופאים אמרו לי, אין לך מה לדאוג, עד גיל שלוש זה יעבור לו והן צדקו.
כשעצר את נשמתו, למדתי לנשוף לו לתוך הפה או להתיז עליו מים כדי שהנשימה תחזור אליו,
כי אמא לא מבהילים גם לא עם הפסקות נשימה.
עד גיל חמש גדל על גבה של הנני השחורה, ויקטוריה, שהייתה צמודה אליו יותר ממני.
בגיל 7, כשהבין שכל העולם שלו, אבל רק דבר אחד חסר לו,
פנה לאחותו ושאל אותה מה היא רוצה לקבל תמורת הזכות להיות הבכור במשפחה.
בגיל 15, כשכל האימהות אמרו שהבנים שלהם לא מוכנים שיראו אותם ביחד,
היה מחכה לי כל יום כשחזרתי מהעבודה, עם ידיים פשוטות לרווחה, מחבק ומנשק אותי כאילו אין מחר.
בגיל 17, כשהוציא רישיון אבא שלו הבטיח לו רכב אבל אני התנגדתי.
תפס אותי ואמר לי, “אמא, אני יודע איך העניינים עובדים. זה שאני מבקש מאבא זה לא מספיק.
בערב אתם תכנסו לחדר השינה הוא ישאל אותך מה דעתך.
אם תגידי לו בסדר, בבוקר הוא יגיד לי בסדר ואם לא, הוא יגיד לא, אז אמא, בבקשה בבקשה תחשבי בחיוב.”
בגיל 18 כששבר את הכלים, הודעתי לו שמצטערת אבל על טעויות משלמים ואין רכב למשך שבוע ימים.
האמת, אני אחרי יומיים נשברתי מחכה שיבוא לבקש את ביטול העונש והוא לא בא.
הוא הילד שקורא אותי יותר טוב מכל אחד מאנשי הבית.
אני יכולה לעשות לכולם הצגות, הוא במבט אחד רואה הכל. עיני נץ יש לו ולא רק ברגשות מדובר.
לפני מספר ימים  שנינו על כביש החוף משוחחים בנייד.
אני ידעתי שהוא בכיוון הנגדי לשלי אבל לא סיפרתי על המיקום שלי.
אחרי שגמרנו לדבר, לא עברו חמש דקות התקשר שוב
“לאן את כבר נוסעת??”
פרצתי בצחוק
אני לא רואה מכוניות הנוסעות לידי אבל הוא רואה מכוניות הנוסעות בכיוון הנגדי לו בכביש המהיר! הילד שהכינוי של אמא שלו Sweet Dooly, לא אוהב מתוקים והואו חוגג היום יומולדת 25.26 נסיך של אמא, חיים של אמא, אוהב בשר והרבה ולכן אהבה של אמא מקבל היום פוסט של אוכל על גולש של גברים. מזל טוב!

גולש של גברים

המוסקה של נונה

המוסקה שלוקחת אותנו במנהרת הזמן לטעמים של נונה

נתחיל קצת היסטוריה.
הורי, שניהם, ילידי סלוניקי – יוון.
בשנות העשרים, נסע ראש העיר דאז אבא חושי ז”ל לסלוניקי, להביא פועלים יהודיים כדי שיעבדו בנמל חיפה.
הנמל היה בתחילת דרכו ועבדו בו בעיקר פועלים ערבים.
אבא חושי רצה שבנמל חיפה, “ה ”נמל של מדינת ישראל, שער הכניסה לארץ, תהיה עבודה עברית ורק יהודים יעבדו בו.
בסלוניקי שלפני מלחמת העולם השנייה, היה נמל ועבדו בו יהודים רבים.
בזכות עבודה קשה והתמדה, הגיעו לעמדות מפתח בנמל וניהלו אותו.
אני זוכרת שאבא שלי סיפר שבגלל שהנמל נשלט ע”י היהודים, בימי שבת, הנמל היה סגור.
אבא חושי נסע לסלוניקי, הביא את הסלוניקאים לעיר התחתית והם בנו את נמל חיפה.
לשם הגיעו נונה פקימה ונונו מיכאל מנו.
נונה דודון ונונו דניאל אלמוזלינוס, שעבד על ה”מעונה” והיה מהסוורים הראשונים בנמל חיפה. כבוד! תם שיעור היסטוריה נעבור למוסקה של נונה. קבלו חברימים את המתכון למוסקה של נונה.
המוסקה של נונה עשוי מפרוסות של חצילים עם בשר בתוכו.
נכון!! נכון שמוסקה זה שכבות חצילים כשהבשר ביניהם. צודקים, לא מתווכחת.
אה-מה-מה! יש גם מוסקה לנכדים של הסלוניקאים כי זה מה שראו אצל נונה ולכן יקרא המתכון – המוסקה של נונה.
איי רסט מיי קייס! אחרי שפורסמים את החצילים,
ממליחים שמים במנוחה עשר דקות,
אח"F מנגבים את החצילים עם נייר
ומתחילים למלא החצילים.
לוקחים “סנדויץ” של חציל, שמים בתוכו קציצת בשר, מועכים יפה,
מסדרים שהבשר לא יגלוש מהצדדים ומכינים “מסדר המפקד”.טובלים כל “סנדויץ” מוכן בביצה טרופה ומטגנים בשמן עמוק משני הצדדים.מניחים בתבנית לאחר הטיגון.
את רוטב העגבניות מערבבים עם כל התבלינים ויוצקים על תבנית החצילים המטוגנים
ועכשיו אתם מוכנים להכין את המוסקה של נונה.

זה יוצא פשוט חלום!
המוסקה של נונה

חזה עוף עם ירקות ברוטב חמאת בוטנים

טעמים פיקנטיים עדינים מתערבבים עם ירקות פריכים.

מתכון לחזה עוף עם ירקות ברוטב חמאת בוטנים, פורסם לראשונה בסלונה ביולי שנה שעברה.
בארוחת שישי הכין השפ מנה מנצחת עם חמאת בוטנים.
אצלנו אוהבים חמאת בוטנים בכל מצב, הילדים השתגעו עליה ואני פרסמתי את המתכון.
בבקשה: בזמן האחרון הבישולים הם של אבא, הקינוחים כמובן של אמא ואבא מביא אותה במתכונים הורסים! בארוחת שישי, אחרי שטעמו  חזה עוף עם ירקות ברוטב חמאת בוטנים,
מלמולי ה”מהזה?? זה טעיםם” או “אבא, זה מעולה” נשמעו מכל עבר,  ידעתי שיש לי בשבילכם מתכון מנצח.
חזה עוף עם ירקות ברוטב חמאת בוטנים.
ברור שלמחרת הוא הכין את אותה המנה שוב בשביל הצילומים וגם כי היתה דרישה מהקהל. חזה עוף וירקות ברוטב חמאת בוטנים. פשוט מעולה!
טעמים פיקנטיים עדינים מתערבבים עם ירקות פריכים. אם תעבדו לפי ההוראות, חצי שעה והמנה מוכנה.

 חזה עוף עם ירקות ברוטב חמאת בוטנים

בשר ועוף