דולי עושה סאפ בסאפמרין

דולי עושה סאפ

בזכות שחר ואמיתי מ"סאפמרין" גם אני עשיתי סאפ

כשהחברות שלי הודיעו לי שיש אימון "סאפ" ישר הודעתי להן "דובים לא עולים על סאפ".הן לא נבהלו ממני ואמרו לי שדובים דווקא אוהבים מים.פה הבנתי שנגמרו התירוצים.
תעיפי את הפחד אמרתי לעצמי, את הולכת לאימון עם כולן.
בערב עשיתי ניסוי על זה שישב לידי ויושב לידי כבר מעל לשלושים שנה,
סיפרתי לו על הסאפ ואמרתי לו "נכון שאני לא צריכה ללכת?".
"למה שלא תלכי? מה יכול לקרות? תיפלי למים? לכי על זה"
אחרי עידוד כזה קצת קשה להגיד לא.בלב אמרתי לעצמי "מה יכול לקרות? הכי הרבה כשנגיע אחרי התמונות אשאר על החוף"אז זהו שלא. הגענו לחוף, הצטלמנו לא הפסקנו לברבר ואמיתי המדריך, הבין שיש פה כיתה טיפולית.
העמיד אותנו בשורה, נתן לנו משוט ביד והתחיל להסביר.
הסביר מה זה ליש (החוט שקושר את הסאפ לרגל), הסביר איך מחזיקים את המשוט,
וואלה כבר לא זוכרת מה הסביר כי זה היה השלב שאמרתי יופי נפרדים.
טעות!
שחר המדריך נעמד לידי ואמר
"בואי אני אעזור לך עם הגלשן" ולפני שהוצאתי מילה מהפה לקח לי את הגלשן למים,
נו מה יכולתי לעשות? הלכתי אחריו.
שחר היה סבלני במיוחד, אחרי שהתיישבתי על הסאפ אמרתי לו
"זהו, אני את שלי עשיתי" "מהפתאום! עד שאת לא עומדת אני לא הולך מפה"
וזה בדיוק מה שקרה.  עד שלא עמדתי על הסאפ, לא ויתר לי."תסתכלי לי בעיניים, אל תפחדי, את יכולה לעשות את זה" לא הפסיק להגיד וכן, זה קרה.
אז נכון, נפלתי למים ועליתי על הסאפ ושוב כשנעמדתי נפלתי אבל הי! לא ויתרתי לעצמי! היה נהדר!!
ממליצה לכם בחום לנסות גם, אמיתי ושחר מלאי סבלנות וזה באמת תענוג. תודה סאפמרין על יום מופלא!
תראו כמה החברות שלי ואני נהננו.
אחרי השיעור במים, עדיין מחייכותתמונת סיום שיעור עם אמיתי ושחר#supmarine #חוגגות_תחיים
מתוקים זה החיים

סוויט דולי הופכת לדוגמנית ללילה אחד

סוויט דולי הופכת לדוגמנית ללילה אחד במופע נוצץ של סלונה ו BMW

אתם כבר מכירים אותי ויודעים שאני עושה דברים לא שיגרתיים נכון?
יפה. ועכשיו – קבלו את הסוויט ה ד ו ג מ נ י ת!! כן כן כן! או באנגלית יס יס יססססס!! אני, שהגודל שלי אף פעם לא הפריע לי ואף פעם לא עצר אותי מלהשיג מה שאני רוצה בחיים, כיכבתי אתמול על מסלול דוגמנות!
הכל התחיל כשנבחרתי לדגמן ולצעוד על המסלול בהפקה מדהימה לא פחות מאשר של חברת BMW בשיתוף עם Saloona  בהפקה של מוטי רייף, מפיק-על של שבוע האופנה. הקונספט: חיבור בין 25 נשים מובילות בתחומן שלוקחות את ההגה בידיים שלהן, שמעצבות בעצמן את מציאות חייהן ומשפיעות לטובה,
לבין 25 מעצבי אופנה המובילים בארץ שקובעים את הטון בעולם האופנה הישראלי.
כל ההפקה הנוצצת ומלאת שיק וסטייל התקיימה באולם תצוגה חדש ונוצץ של חברת BMW Israel. המעצבת שנבחרה לעצב לי את הבגד Anna Lukatsky אנה לוקצקי.
את אנה פגשתי כשהייתי מנטורית מנטורית בפרוייקט הבישול היוקרתי של סלונה "פשוט לבשל".
היתה לי קבוצה של 15 תלמידים מופלאים שנקראו 15#גוונים של דולי.
אנה לוקצקי,  היתה תלמידה שלי בקורס. אנה מעצימה נשים. היא מעצבת בגדים לנשים ממידה 34-52. מוטי רייף, אנה ואני אחרי התצוגה כמו שאתן יודעות אני לא בגודל סטנדרטי, כן שנים נאבקתי במשקל עודף ובמשך השנים השלמתי עם זה שלעולם לא יהיה לי גוף של דוגמנית.
המשקל לא הפריע לי, זה יותר הפריע לסביבה שלי.
“כל כך יפה לא חבל שאת שמנה?”
“את יודעת כמה תהיי יותר יפה אם תרזי?..” משפטים שהייתי שומעת חדשות לבקרים ולמדתי לא לענות ולא להתייחס.
ביום שהשלמתי עם המשקל גם החלטתי שיהיה לי פרטי לבוש בדיוק כמו “לרזות”.
הארון שלי מפוצץ בלוז’רי מהממים, חזיות צבעוניות וסקסיות, שלא רכשתי בויקטוריה סיקרט כי שם אין את המידה שלי, אבל כל חזיה יפה מהשניה.
בבגדים היה לי קצת יותר קשה כי היו שנים שלא היה מבחר לנשים מלאות באופנה הישראלית אבל אני לא ויתרתי לעצמי.
כשמדי שיעור אנה היתה מגיעה עם שמלות מדהימות, ראיתי שאפשר גם אחרת ולכן אהבתי מאד את מה שאנה הכינה לי לתצוגה.
סימן ההיכר של אנה הוא תמיד זר הפרחים שעל הראש וגם אני שמתי על הראש את זר הפרחים שקבלתי מאנה במתנה. אני על המסלול צילום:אסף רחמים אני מאד מתחברת למילים של אנה,  כי גם אני לוקחת את ההגה בידיים.
ביום שהפכתי לסוויט דולי, הבנתי שזה תלוי רק בי. בהמון עבודה וטונות של אהבה הפכתי את האתר שלי
לאתר אהוב ונצפה על עשרות אלפי אנשים, ששאלו אותי לא פעם מתי יצא הספר שלי לאור וככה החלטתי שאני רוצה שיהיה לי ספר משלי. לקחת את ההגה בידיים זה להשתתף בתצוגת אופנה מרהיבה שסלונה וBMW נתנו לי את הזכות להשתתף בה.
הערב המרגש התחיל מאחורי הקלעים כשחיכה לנו צוות של מאפרות, ומעצבי שיער  להכין אותנו לערב הנחשק.
הנה אנחנו לפני התצוגה נרגשות ומוכנותתוכלו לראות סרטון בדיוק איך זה נראה מאחורי הקלעים כאן סרטון מאחורי הקלעים -עוד אחד לקראת התצוגה  סרטון מאחורי הקלעים מפיק העל מוטי רייף שהפיק את הערב הזה, הסביר לנו “הדוגמניות המתחילות” איך להציג את הבגד.
אתן הולכות על המסלול, לא מנפנפות לקהל בידיים, נותנות כבוד לבגד ולמעצב שהכין לכם אותו. אתן צועדות עם חיוך, בנעימות, משירות מבט קדימה וצועדות בביטחה.
כשבחן אותי על המסלול הודיע לי שאני צועדת מושלם. את נותנת כבוד לבגד, את צועדת נהדר.
מה צריכה יותר מזה בחורה בחיים במיוחד שאני יודעת כמה נשים הצעיד מוטי על המסלול.
ההתרגשות מאחורי הקלעים היתה גבוהה. נשים מתאפרות, מסתרקות, מתלבשות, בגדים, סטיילינג ופרגון עצום!
הנה החברות הנהדרות שלי שבאו לפרגן
הערב מלא זוהר וגלאם התחיל כששירה מרגלית ראיינה את דיקלה שגם הפליאה בשירים וגרמה לקהל להתמוסס
רגע האמת הגיע וחברותי עלו על המסלול בדגמים המרהיבים של המעצבים צילום:אסף רחמים תצוגת האופנה היתה מרהיבה וחברותי היו מדהימות צילום"אסף רחמים הקהל יצא מגדרו, מחיאות הכפיים החרישו את האולם צילום:אסף רחמים תודה רבה לסלונה, תודה רבה ל BMW, תודה לאנה שהלבישה אותי, תודה למוטי ולכל מי שהיה מעורב בהפקה הנפלאה הזו.  
סוויט דולי מתארחת בעולם הבוקר

סוויט דוּלי מתארחת בתוכנית "העולם הבוקר"

התארחתי בתוכנית הבוקר "העולם הבוקר" עם פנקייקי הגבינה שהכנתי

סוויט דוּלי מתארחת בתוכנית "העולם הבוקר". כן-כן!
הפנקייקים הטעימים שלי ואני הגענו לתוכנית הבוקר של רשת. ערוץ 13.
הכל התחיל ביום רביעי שעבר. אנחנו לומדות בבית ספר לשיווק דיגיטלי של סלונה ובנק לאומי.
אני מרותקת ולומדת איך להביא תנועה לאתר שלי כשכרמל האחת והיחידה אומרת לי:
"מישהו בפייס מחפש מישהי שמתעסקת עם אוכל"
נתתי לה את הנייד שלי ואמרתי תשלחי לו הודעה. שלחה.
מה הייתי עושה בלעדי כרמל?
תודה כרמל אהובתי שבזכותך זה קרה! וככה הגעתי לתוכנית "העולם הבוקר". תוכלו לראות בסרטון, אותי מתארחת באולפן.
אני חייבת להודות שזו היתה חוויה נהדרת.

סוויט דוּלי מתארחת בתוכנית "העולם הבוקר"

קרדיט תמונת פתיחה: כרמל מילנר-סער הערך המוסף אני גרה בחיפה והייתי צריכה להיות בצילומים בשש וחצי בבוקר,
מה שאומר שבארבע וחצי בבוקר כבר היינו בדרכים,
בחמש וחצי באולפן, על השולחן ראיתי את השם שלי בפעם הראשונה על דפי השידור.ברבע לשש כבר ישבתי על כסא המאפרת אורית, שאיפרה אותי בקפדנות.
חדר איפור עם מראות גדולות, משטחי איפור ענקים על השולחן ושלושה מאפרים עומדים,
ומאפרים את המשתתפים. יש גם את האיש שמטפל בשערות שכל אחת עוברת דרכו.
הוא היה ממש חמוד. עבר לידי, ליטף לי את השיער ואמר לי "את מסודרת"
ספר לי על כך! אתמול הייתי במספרה. לידי על כסא האיפור הסמוך, ישב אברי גלעד שברך אותי בבוקר טוב, התעניין בשלומי והיה חייכן.
בשש עשרים וחמש נכנסתי לשידור.קרדיט תמונה: כרמל מילנר-סער הערך המוסף  ככה זה נראה מהצד שלימרוב התרגשות הייתי צרודה אבל ידעתי שזה הזמן שלי ונהניתי מאד!
את המתכון לשלוליות גבינה תוכלו למצוא כאן – מתכון לפנקייקים קטנים שלוליות גבינה ויש גם סרטוןעוד מתכונים לפנקייקים לחצו כאן – מתכון לפנקייק מוזמנים לקהילת האוכל "מתוקים ומלוחים בריאים זה החיים!"
תוכלו לשתף בקבוצה הנפלאה, גם את המתכונים שלכם.
והכי חשוב – בבקשה תזמינו את החברים שלכם.
אם לא הצטרפתם זה הנה מוזמנים לכאן – מתוקים ומלוחים בריאים זה החיים!

סוויט דוּלי מתארחת בתוכנית "העולם הבוקר"

הסבר לאיך שולחים ווטסאפ לעצמי?

הסבר לאיך שולחים ווטסאפ לעצמי?

רוצים לשלוח לעצמכם ווטסאפ כדי לזכור דברים? הסבר מדוייק איך שולחים ווטסאפ לעצמכם כדי שתהיה לכם פרטיות!

אתמול ישבתי עם חברה בשיחת נשים הכי כייפית שיש וטחנו עניינים ברומו של עולם
כשאמרה לי "יו אני חייבת לזכור את זה מחר"
אני בטבעיות אמרתי "כן, תשלחי לעצמך ווטסאפ"
הסתכלה עלי כמי שנפלה מהירח
"מה אמרת?"
"תשלחי לעצמך ווטסאפ"
"מה פירוש??"
"איך את מזכירה לעצמך דברים?" שאלתי
"אני כותבת פעם בפתקים, פעם שולחת מייל"
"אני לא. אני שולחת ווטסאפ לעצמי"
"מה?? איך אפשר??"
וככה לימדתי אותה לשלוח ווטסאפ לעצמה.
האמת, גם כשסיפרתי את זה בווטסאפ המשפחתי הסתבר שלא כולם מכירים את זה
ועפו על זה ממש. אצלי זה מאסט! הווטסאפ שלי זה החיים שלי!
כמובן שטישטשתי את הפרטים
אני כותבת לי כותרת שאזכור על מה מדובר
ואחרי זה מקליטה אם אני מתעצלת להקליד.שם אני רושמת את כל התזכורות שלי. זה היומן שלי.
ואם שכחתי משהו מלפני שבוע זה שם! מאחר וזו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בשאלה הזו
החלטתי להדגים לכם שלב אחרי שלב איך שולחים ווטסאפ לעצמכם.
העניין פשוט – אתם פותחים קבוצה עם עוד מישהו שזה לא משנה מי הוא
כי שניה אחרי שהקבוצה תיפתח הוא יעוף.
איך יעוף? אתם תעיפו אותו ותישארו לבד בקבוצה.
לכן עדיף שתשימו בקבוצה מישהו ממש קרוב כדי למנוע סכסוכים(:
הנה – שלב אחרי שלב
הסבר איך לשלוח לעצמי ווטסאפ. פותחים את הווטסאפ
ויוצרים קבוצה חדשהמוסיפים איש קשר (לדוגמא אחות או בעל)
זה לא משנה מי כי תכף הוא יעוף ותשארו לבד(:
לצורך הדוגמא בחרתי את אחותי
ומוסיפים את איש הקשרזה השלב שממציאים שם לקבוצה
שזו בעצם הקבוצה שלכם עם עצמכםיופי! יש לכם קבוצה עם עוד איש קשר אחד
ואתם.עכשיו נעיף את איש הקשר מהקבוצה
ותשארו לבד עם עצמכם ותוכלו כל היום לשלוח לעצמכם הודעות(:
נכנסים שוב לעריכה
ולוחצים על איש הקשר שלנונפתח חלון תלחצו על הסרה מקבוצהישאלו אתכם אתם בטוחים??
כן כן כן אתם בטוחים אתם רוצים להיות לבד
תלחצו על הסרהזהו! עכשיו אתם לבד.
הקבוצה שלכם עם עצמכם
תתחילו לשלוח הודעות לעצמכם כמה שאתם רוצים(:עברו שבועיים והתגובות לפוסט הזה פשוט הורסות!
פרסמתי את הפוסט גם בקבוצת נשים "סופרגירל זה אופי"
ומעל ל – 800 תגובות מצחיקות והורסות
אני בטוחה שתהנו גם – הפוסט ההורס כאן ומאחר בכל זאת זה אתר אוכל
הנה מתכון לאומי לרוגלך שוקולד הסבר לאיך שולחים ווטסאפ לעצמי באינסטגרם הנפלא שלי כבר הייתם? תמצאו שם דברים שלא תראו בשום מקום אחר רק ללחוץ כאן – האינסטגרם של הסוויט
סוויט דוּלי המנטורית

מהיום אמרו סוויט דוּלי המנטורית

כמנטורית של פרוייקט "פשוט לבשל" בשיתוף חברת "שום דורות" ו"סלונה" אשמח לשתף אתכם באהבה שלי ושתבואו להיות בנבחרת שלי!

עשרים שנה עבדתי כשכירה. ישבתי בקצה הפירמידה, הזזתי הרים, ניהלתי לוחות זמנים,
ניהלתי פרוייקטים ובערב חזרתי הביתה והמשכתי לג'נגל בין ילדים-נכדים-כביסות-בישולים-חוגים וכל מה שאמא/סבתא ממוצעת עוברת.
בשנה וחצי אחרונות במקום העבודה סבלתי מדלקות גרון נוראיות
שהסתיימו בשלוש פעמים אשפוז בבית חולים כי אנטיביוטיקה רגילה לא הצליחה לרפא אותי והייתי זקוקה לעירוי בווריד.
לקח לי זמן להבין שהגרון מאותת לי שעלי להפסיק לדבר ולצאת לחיים חדשים.
במשך חצי שנה נתתי לגוף לנוח ובין לבין פתחתי בלוג אוכל בסלונה.
הקלישאה "בלוג משנה חיים" עבדה גם אצלי.
הבלוג שינה לי את החיים ומצאתי את עצמי בקריירה שניה,
דף פייסבוק עם מעל 13  16  18אלף עוקבים, מפרסמת כתבות שבועיות,
יש לי ערוץ יוטיוב משלי שאשמח אם תצטרפו כמנויים אליו ותקבלו את הסרטונים לפני כולם.
תוכלו להתרשם כאן: ערוץ יוטיוב של סוויט דולי
לאינסטגרם שלי כבר נרשמתם? אם לא זה הזמן להרשם פה
השתתפתי כשופטת ב"משחקי השף", נבחרתי ע"י "לידרים" כאחת מתוך עשר בלוגים משפיעים ברשת,
אני מצלמת, מעבירה הרצאות ונהנית מכל שנייה מהעשייה החדשה. לכן אני נרגשת שבעתיים ומאושרת, לספר לכן על פרוייקט חדש שאני משתתפת בו ואתן יכולות להנות ממנו. נבחרתי להוביל אחת מתוך שלוש מנטוריות,
את פרוייקט “פשוט לבשל” של חברת “דורות” ו"סלונה"
וילמדו 45 נשים בנות מזל איך לבשל אוכל טעים, בריא, בקלות ובמהירות. בבקשה כנסו ללינק הזה – פשוט לבשל – תירשמו ותהנו ממתנה מושלמת בשבילכן לשנה החדשה!אני  לא מתיימרת להיות שפית מדופלמת
אצלי להכין אוכל זה כמה שיותר פשוט, כמה שיותר קל והכי טעים שאפשר.
אני אהיה מאושרת אם תהיו בנבחרת שלי כי אצלי בדרך כלל המתכונים קלים ונראים כמו מיליון דולר כי זה בעיני הכי שווה.
אני אספר לכן סיפורים, אתן לכן טיפים והכי חשוב – נלמד להכין אוכל טעים!

אהובות שלי, סוויט דוּלי המנטורית מחכה לכן!

חודשיים של חוויה מטורפת ונפלאה עם קבוצה משגעת בשם #15גווניםשלדולי
תוכלו להיווכח בעצמכם בתמונות

אחרי ההצלחה הסוחפת של "פשוט לבשל"
דוּלי תשמח להגיע אליכם ולהפוך כל ערב שלכם לחוויה קולינארית.
אתם תוכלו לבחור אם הערב יהיה אצלכם או במתחם חדשני ומרהיב.
במשך שלוש שעות תשכחו מטרדות החיים כי דוּלי תספר לכם סיפורים,
תדביק אתכם בחדוות החיים ותבשל אתכם מטעמים.
פנו אלינו וביחד נבנה את התוכנית המתאימה לאנשים ולתקציב שלכם.

אם אתם כבר כאן פרגנו לי בלייק  בבקשה ב SWEET DOOLY   תודה! באינסטגרם שלי כבר הייתם? המון תמונות שלא מגיעות לפייס תמצאו שם – לחצו כאן האינסטגרם של הסוויט לעקוב. תודה!

שנה טובה טובה טובה חברימים!

באהבה רבה הכנתי לכם סרטון עם טיפים וברכות לשנה החדשה

שנה טובה טובה טובה מקודמתה ולכבוד החג הכנתי לכם סרטון עם ברכות וטיפים לשנה החדשה.
פשוט ללחוץ על התמונה.אהובות ואהובים שלי – שנה מלאה בטוב! ואם אתם ממש רוצים לשמש את לבי אם אתם כבר כאן פרגנו לי בלייק  בבקשה ב SWEET DOOLY   תודה! באינסטגרם שלי כבר הייתם? המון תמונות שלא מגיעות לפייס תמצאו שם – לחצו כאן האינסטגרם של הסוויט לעקוב. תודה!

חג שמח!

 

שלושה וחצי חודשים של צלילות...

היוש, והנה הסתיים לו האתגר, ואני לא הספקתי, אני הבטחתי לכתוב יום יום,  אבל זה לא קרה. מה שכן קרה זה שנפתחו לי העיניים (וגם הנשמה). שלושה וחצי חודשים של טבעונות גרמו לי לראות את העולם אחרת. מסתבר שהבחירה בתזונה מלאת חמלה היא לגמרי דרך חד סיטרית. בזכות האתגר נחשפתי לסוגי מזון חדשים, לא התעצלתי לנסות ולטעום, יצא מחריד (לביבות כרישה במרקם משחת שיניים, מאפינס בטעם בטון) ויצא מדהים (לביבות תרד, אגרול). אני שמחה לדווח, שתוך שבועיים שלושה מתייצב התפריט הטבעוני, הליכה לסופר חוזרת להיות פעולה אוטומטית ומשעממת שבעיקר גוזלת זמן יקר. משנפתר משבר המזון עבור הטבעוני המתחיל, הוא מתפנה לבחון תחומים נוספים כגון קוסמטיקה וחומרי ניקוי, אח"כ ביגוד, הנעלה ואקססוריז. אח"כ את בני האדם שסובבים אותו וזו המסקנה שאני הגעתי אליה: יש בעולם שני סוגים של אנשים- טבעונים ולא טבעונים. אבל לא כל הטבעונים יודעים שהם טבעונים. מדובר באנשים טובים, מלאי חמלה שעושים מעשים טובים. האנשים האלה טרם הפנימו את השלב הבא (ואולי הגבוה ביותר) של טוב ליבם- הבחירה להפסיק לצרוך מזון מן החי. לבחור באופן מודע לא לקחת חלק בתעשייה מלאת רוע, סבל וכאב. צריך אומץ לבחור בטבעונות, כי הסביבה מגיבה. לצד סקרנים ומפרגנים יש ביקורתיים ויש מבטים. מבטים שמביעים זלזול, לעג, התנשאות. זו בהחלט התמודדות. אסיים ואומר שעם כל יום שעובר, זה נעשה קל יותר (יצא לי חרוז!). וחוצמזה  במדינה כמו שלנו,   תמיד יש נושא אקטואלי חם לדבר עליו. בפעם הבאה שמישהו מטריד אתכם, פשוט תשלפו איזה קלף: "אז מה אתה אומר על האזרח החטוף/ תרגיל האופוזיציה על העברת התקציב/ בנייה בהתנחלויות/ הרבנות הראשית/ קייטלין ג'נר (מחק את המיותר), איזה קטע זה אה?". יאללה חתכתי, מנגו או אבטיח, לא לדאוג:).  

הטבעונים שמוציאים לטבעונות שם רע

היוש, וואוו,  איך הזמן טס, כשנהנים/ עובדים בפרך/ מגדלים ילדים/ חיים את החיים (מחק את המיותר או הקף מגוון אפשרויות). הפוסט האחרון נכתב בערב שבועות. שמונה ימים חלפו מאז. היום אני חוגגת חודש של טבעונות. וזו לגמרי חגיגה!. בסדר, אני לא תולה בלונים וזורקת על עצמי קונפטי (הי… זה אחלה רעיון!). אבל העובדה שהצלחתי לשלב תזונה טבעונית באורח החיים ה-הו כה לחוץ ותובעני שלי מהווה מקור לגאווה עבורי. אני רוצה לכתוב על נושא אחר. אני רוצה לכתוב למה לא הפכתי לטבעונית כבר הרבה הרבה קודם לכן. כי, זה כן  דיגדג לי  בנשמה והרגשתי שזה נכון עבורי תקופה די ארוכה. הסיבה שנרתעתי כל כך, היא כי לא רציתי שיחשבו שאני "כמוהם". כמו  האלה שמפזרים ראשי בקר בכיכרות (למשל), כמו אלה שבטוחים שיצליחו להפסיק אלימות, תוך כדי שימוש באלימות. תראו, הזכות למחאה וחופש הביטוי הן זכויות יסוד בסיסיות במדינות חופשיות. אני הראשונה שאלחם למענן. ונכון, מאז שבחרתי בטבעונות עלה המסך מערפל החושים, הפכתי רגישה יותר וערה יותר לתעשיית המזון האכזרית וחסרת הרחמים. זה מעציב אותי, מכעיס אותי, ממלא אותי צער וגוזל ממני אנרגיות שחסרות לי ממילא. עם זאת, נשארתי רגישה באותה מידה לבני האדם שסובבים אותי ואני מסרבת בכל תוקף לכעוס עליהם שאינם רואים את שאני רואה. אני לא מעוניינת לכפות את דעתי על איש. גם ככה הפכתי לנושא שיחה ובעל כורחי לסנגורית של כל הטבעונים באשר הם (בינינו זה די מתיש!). למי ששואל, אני מסבירה בשמחה . ולמי שלא? אז לא! תקראו רגע שוב את הפתיח, אני כל הדברים האלה וגם טבעונית! ואני גם לא אוהבת פרובוקציות, ואני גם חושבת שהן מפספסות את המטרה ובעיקר אני חושבת שהן אלימות. ואני לא שוכחת לרגע למה בחרתי בטבעונות- כי אני לא רוצה להיות חלק ממעגל של סבל ואלימות. אז אין סיבה שאחשוב מחשבות אלימות, על הדייג שדג דגים לפרנסתו, על וטרינר שעובד במפעל עופות או על חברי אוכלי כל. נכון, זה קשה, איך אפשר שלא לשנוא אותם? איך אפשר שלא לרצות להזיק להם? להם! כל אלה שעובדים ולוקחים חלק בתעשייה נוראית הזו. קשה אבל אפשרי. היי!  אנחנו הייצור שמתיימר להיות הכי מפותח רגשית ושכלית- (שליטי הייקום לא??) – אז תתאמצו!. אני בוחרת שלא לקחת חלק באף מעגל של שנאה ואלימות, אני בוחרת לחוש חמלה גם כלפי בני אדם שמאתגרים את החשיבה שלי בכל מיני תחומים. ואתם? אופס יצא לי פוסט קצת טעון רגשית. לא נורא,  בפוסט הבא יהיה צחוקים, תחזרו:)    

מחשבות לשבועות או: הפכתי לטבעונית מתנשאת.

הי הי, סליחה סליחה, החג שבא עלינו לטובה גרם לי לפספס אי אלו אתגרים, אני מודה שאני עדיין משלימה את הפערים (ומחרזת חרוזים). בגדול אני עדיין טבעונית, לא נוגעת, לא חוטאת. בקטן – אני מרגישה שחלו בי שינויים רבים, הרבה מעבר לתזונה. למשל- הליכה לסופר ומעבר ליד מקררי הבשר או הגבינות, גורמת לי לכאב ראש וסחרחורות- אמיתי! דוגמה נוספת- בחג שבועות שחל בקיבוץ, במהלך הטקס המרכזי, הושמע שיר על הפרה, אני לא זוכרת את המילים המדויקות, משהו בסגנון: "הפרה גועה מו מו ומבקשת, בואו מהחלב שלי תטעמו" (התרכזתי בלרוץ אחרי בן השנתיים עם בת החצי שנה על הידיים, אז לא ממש האזנתי), אח"כ (כשהעברתי פיקוד לאבא של בן השנתיים), חשבתי על השיר הלכאורה תמים ופשוט רתחתי מזעם. בטח! הפרה מבקשת שניקח לה את החלב, התרנגולת מתחננת שניקח לה את הביצים והדגים עומדים בתור שנדלל אותם בבריכות הדגים. (תאמינו לי אני סופר עדינה עם התיאורים) ההבנייה התרבותית (במילים אחרות: האופן שבו מציגים לנו את המציאות כשאנחנו קטנים) של ניצול חיות המשק, כאילו הן רוצות לתת לנו את תנובתן, מקוממת ומכעיסה! ואז הבנתי, אוי לי! לא רק שאני טבעונית, אני טבעונית מתנשאת, שמזהה סרקזם בשירי ילדים על חיות משק ומרימה את האף ליד מקררי הבשר והחלב בסופר. דבר אחרון- הריח. של. מזון. מן. החי. הוא בלתי נסבל . איך יכולתי לאכול את זה?? (אמרתי לכם… טבעונית מתנשאת).    

משימה מס 5: Tofu impossible

טופו, קובייה לבנה, טופו, מרקם מוזר, טופו, קובייה לבנה בעלת מרקם מוזר וחסרת טעם לחלוטין! שיוווו איזה כיף זה טופו. בתכל'ס זה חומר הגלם האידאלי כי אפשר להכין איתו הכל. אפשר לטגן/ לצלות/ לבשל אותו. אפשר לחתוך לרצועות/ קוביות/ לגרר/ לפורר אותו. אם לא השתמשתם בכולו, תשמרו את מה שנשאר בקופסא סגורה עם מים. לא תמיד הוא נראה טוב בזמן הבישול אבל הוא תמיד יוצא טעים, בהתאם לתיבול. טופו גולמי הוא לבן. לבן זה צבע חגיגי. לבן זה של כלות, של כלות ושל שבועות. אז קודם כל מחר מתחתן א' בן דודי המקסים ותכול העין, עם בח"ל נ' המתוקה, שיהיה הרבה מזל"טים חמודים. ותכף תכף מגיע שבועות. אני גרה בקיבוץ ושבועות בקיבוץ זה חג החגים. ארוחת ערב חגיגית, ריקודי עם, טקס ביכורים, שיבולים. כולם לובשים לבן ומגיעים חגיגיים לשדה הגדול שליד חורשת האקליפטוסים. אני תמיד נחרדת מכמות אצבעות הרגליים אליה אני נחשפת. מה קרה? מי אמר שכשלובשים לבן חובה לנעול סנדלים תנכיות? סליחה! הרגע נגמר החורף, מי שלא טרח לעשות פדיקור בערב שבועות, שלא יתפלא שהוא חוטף ממני מבטי גועל בשבועות!   אבל שנייה רגע, מה טבעוניים אוכלים בשבועות? חג שכולו על טהרת החלב (גוואעלד!!). או! אז בדיוק , ממש במקרה, veganfriendly איגדו בשבילכם (אבל בעיקר בשביל הטבעונים שבניכם..) שלל מתכונים, טעימים ומוסריים. כנסו, מה יש לכם להפסיד?  

משימה מס 4: חלב love love

טוב אז וידוי קטן, כבר שנתיים אני לא שותה חלב ניגר, זה פשוט עושה לי כאב בטן. מזמן מזמן מצאתי תחליף ראוי לתשעת (!) ספלי הקפה שאני שותה ביום. בתרבות השפע שאנו חיים בה, יש המון סוגים של חלב ממקורות צמחיים, (אורז, שיבולת שועל, קוקוס, דגנים, סויה), לוקח שניים שלוש ניסיונות למצוא תחליף הולם, אבל בהחלט יש. מפה לשם, אני סוגרת 20 ימים של טבעונות, ולא מעט פוסטים בבלוג. עד כה לא פרסמתי אף תמונה ולא דיברתי על תעשיית בעלי החיים שהביאה אותי לכדי החלטה. הטיעון לגבי החלב הא כ"כ הגיוני וכ"כ מקסים בפשטות שלו, שאני ממש חייבת להציגו. אני אמנם כותבת לא רע אבל יש מישהי שאמרה את זה לפני וגם אמרה את זה טוב יותר. קולין פטריק- גודרו מבשלת טבעוני ומסבירה למה. אני מבטיחה ונשבעת- אין תמונות, אין תיאורים מגעילים. היא מסבירה בפשטות את ההיגיון שבטבעונות. לא חייבים לצפות, אפשר גם רק להקשיב ובכל מקרה יש תרגום. זה לא ארוך, אפשר שזה יהיה ברקע בדרך לעבודה או כשמקפלים כביסה. אני ממש מקווה שתבחרו לצפות. אין הפסקתי עם התירוצים. ותשתפו אותי אם אהבתם.. וגם אם לא.    

על איזה צד של הלחם אתם קמתם היום?

ובכן, משימה מס 3 היא להכין כריך טעים. כשמחליטים על טבעונות, צריך לעשות מחקר קטן, מעט ניסוי ותהייה (או טעייה). חשוב למצוא תחליפים ראויים למוצרים שהם חלק משגרת יומינו. בכל יום בשש השנים האחרונות אני לוקחת את אותו הכריך לעבודה: חמאה, גבינה צהובה, לחם כפרי. כל יום, לא נמאס לי, לא בא לי לגוון. ועכשיו, נלקחה ממני החמאה ואחותה הצהובה. אז נכנסתי  לחנות טבע. (איזה צירוף מילים כושל, איך הטבע יכול להיכנס לחנות?) מצאתי ממרחים ורטבים וגם גבינות מן הצומח. קניתי קצת מכל דבר. נפלתי רק במוצר אחד שלדעתי היה לו טעם של קופסת פלסטיק משומשת. כל שאר המוצרים היו נהדרים ואיתם אני מכינה כריכים ממש שווים. אז הנה האתגר של היום:  פיתה מקמח מלא עם ממרח שום ופלפלים, המבורגר מן הצומח מוקרם בגבינה טבעונית. (נשמע מחריד- אתם לא מבינים איזה טעים!). וסלט סלק בצד שמכינים בשנייה. (אחרי שמבשלים וחותכים לקוביות לתבל רק בשמן זית, צרור כוסברה וצנוברים קלויים- גן עדן!) היום פגשתי חברה טובה. נטליה, בחורה מהממת, חריפה וחדת לשון (גם סופר צעירה, בת 25!) היא שאלה אותי 2 שאלות שהשאירו אותי עם המון חומר למחשבה. אני ונטליה עובדות יחד כבר תקופה והיא מכירה אותי טוב. היא לא מבינה למה אני טבעונית ועוד יותר לא מבינה למה אני כותבת בלוג. אז לגבי הטבעונות- אני לא מנסה לשכנע אף אחד בצדקת דרכי. אני באמת ובתמים לא מסוגלת לקחת חלק בתעשייה אלימה הזו הכרוכה באכילת בעלי חיים. זה עושה לי לא טוב. לגבי הבלוג- תכלס, לא מצאתי תשובה ראויה. למה לחשוף את עצמי ככה בפני זרים? מה זה הדחף הזה? אני חושבת שאני חושבת שאני כותבת טוב. פשוט רציתי לכתוב. וכשרוצים לכתוב רוצים שמישהו יקרא את זה. אז נטליה חברתי, היא סובלת מפוביית הקדמה וחרדה מאוד לפרטיותה. וזה ממש בסדר. אני אמשיך ללרלר פה על טבעונות וחיות אחרות      

אמא בשלט רחוק

זה לא קל להיות אמא של חיילים בודדים שאף פעם לא מממשת את התפקידים הטריוויאלים של אם צהל"ית. אמא לבודדים זו אמא מסוג אחר והתפקיד מגיע ללא הוראות הפעלה. לא שאני קוראת הוראות… אמא שלעולם לא מחכה בבית בסופ"ש עם עוגה שהוא אוהב וכרגע יצאה מהתנור. ואם בכלל אופה, העוגה נאכלת בגרון חנוק משהו, כי הוא לא יגיע השבת. כך גם עוגיות הבריאות שהחיילת לא יכולה להפסיק לאכול. מה זה שווה לאפות בכלל אם היא לא פה?! ואם הם נשארים שבת, הלב נחמץ כששומעת על ביקורי ההורים שמגיעים עם סירי אוכל, עוגות ונשנושים. עושים פריסות…הם מקסימים, הם דואגים גם לחיילים שלי, אף פעם לא משאירים אותם לבד. אבל עמוק בפנים אני יודעת שהחיילימוס שלי היו שמחים לראות את אבאמא שלהם מגיעים לביקור שבת. עם הסירים. בכלל איזו מן אמא לחיילים היא זו שאף פעם לא מגהצת מדים, או תופרת דרגות… שלא נתקעת עם כביסה מבוצבצת דחופה, כי הוא רק קפץ לאפטר זריז. את הבת שלי ראיתי פעם ראשונה במדים רק חודשים ארוכים אחרי שכבר היתה חיילת. אני לא מחשיבה תמונות. אני מדברת על אמיתי, על החיים. ואני לא אזכיר פה גיוסים, סיומי טירונות, סיומי קורסים ושאר ירקות, שלא נתחיל פה לבכות. ובכל מקרה בחלקם נכחנו. לפחות אחד מאיתנו. השני קיבל תמונות. ומה נשאר? חבילות. כל חודש בחודשו אני שולחת להם חבילה מהבית. שואלת אותם מה חסר, למה מתגעגעים ומנסה למלא את המשאלות בתוך הקופסאות – קופסאות הנעליים, בכל טוב ובעיקר בהרבה אהבה ותשומי של אמא. אני משתמשת בקופסאות נעליים שהם בגודל ממש נוח, לא יוצא כבד מידי וזה חשוב כי המשלוחים מה זה יקרים. וגם זה נותן לי לגיטימציה לקנות עוד נעליים, בשביל שיהיו לי מספיק קופסאות…. שום פריט שהחיילימוס צריכים לא מהווה מכשול. מקסימום אתגר ועוד תירוץ להסתובב בחנויות. קנדה, ארה"ב, הכל הולך. במילא אין לי ילדים בבית שמחכים לי, לא ככה?!… השבוע החיילת שלי תפסה איזו שפעת, שם בצבא. אני כבר ותיקה בעסק ולא נכנסת כל כך מהר לפניקה כמו בהתחלה. שאלתי אותה "ומה את עושה כדי לעזור לעצמך?" ובהמשך כהרגלי הזכרתי לה לקחת ויטמינים לחיזוק מערכת החיסון. אני עדיין קונה לה את האיכותיים פה בקנדה ותמיד מוודאת שיש לה סטוק. בתחילת כל חורף שולחת לה וללוחם מלאי טרי של טיילנול להורדת חום וכאבים. לא שאין בארץ, אבל כשחולים פתאום כל דבר נהייה סיפור ונראה כל כך קשה. ודווקא כשחולים פתאום הם לבד… אחרי הפעם הראשונה שהטרום-חיילת חלתה בירושלים, שלחתי לשניהם מדחום. נמאס לי! לא רוצה לסמוך על אף אחד. צריך שתהיה אפשרות מיידית לדווח לי אם יש חום וכמה. כי אמא יש רק אחת ואני חוזרת ואומרת לכל מי שצריך תזכורת: החיילים שלי אולי הם בודדים, אבל לא יתומים! יש להם אמא ואפילו אם היא מסוג אחר, מהסוג הרחוק – היא מתפקדת! אז החיילת עוד היתה באולפן, כולה בערך חודש בארץ. עוד בהלם ומבולבלת קצת עם העברית בכל מקום, כל הזמן. אנשים שמדברים כל כך מהר ולא עוצרים לוודא אם בכלל הבינה. כל סדר החיים שהשתנה בבת אחת. ההורים בקנדה, המשפחה המורחבת גרה בצפון או מרכז הארץ ומה שנותר הוא הגרעין שהפך ל "המשפחה" החדשה שלה, קבוצת התמיכה שלה. ויש גם את המדריכה מטעם "צבר" היא הכולבוייניק. היא הההה-כ-ל בשביל חברי הגרעין. היא עובדת מול האולפן, מתאמת פעולות חברתיות, דואגת לאוכל, דואגת לפתרון בעיות לוגיסיטיות, מתאמת מול הצבא, לוקחת את העולים החדשים לכל משרדי הממשלה לסידורים, מה לא?!  הכל. הכל זרקו עליה. וכולה סטודנטית חמודה מהאוניברסיטה העברית, שהיתה זקוקה לעבודה סטודנטיאלית. בישראל, אני למדה, עדיין ניתן לקבל משרה על סמך "יהיה בסדר"… לימוד התפקיד תוך כדי תנועה… לימוד וטעיה. חבל שבמקרה של גרעין ירושלים מי ששילם את הרבעגלט היתה האוכלוסיה שמלכתחילה היתה פגיעה, המתנדבים לצה"ל. אבל החיים מלמדים אותנו שמה שבא בקלות גם הולך בקלות. רצה המקרה והטרום-חיילת שלי תפסה איזו שפעת. היא עם חום גבוה, שוכבת במיטה בחדר שלה באולפן. דבר ראשון שאני רוצה לדעת "כמה חום?" מה מתברר? אין מדחום. כן… הקיצר, המדחום (שנקנה חדש ומקולקל) הגיע כעבור יומיים אחרי שצלצלתי למדריכה הסטודנטית החמודה וביררתי אם בהגדרת התפקיד שלה גם לדאוג לעולים חדשים חולים. מסתבר שכן…  "ואיפה המדחום? ומי מביא אוכל, שתיה, לחולה? ומי מוודא שהיא לא גוססת?" ניחוש נכון, הסטודנטית. אה סליחה… המדריכה. אבל… העולה חדשה צריכה ללכת לרופאה לבד. זה לא בהגדרת התפקיד. ובמקרה שלנו היה צריך. רופאה. בדקתי עם מר גוגול את שעות הפתיחה של קופת חולים כללית הקרובה לאולפן. מצאתי מספר טלפון של תחנת מוניות בשכונה. הנחתי את הטרום-חיילת שלי , לקחת כדור להורדת החום, לחכות שעה שירד החום ואז להזמין מונית ולצלצל אלי שוב. היא התקשרה. זה היה אחת לפנות בוקר אצלי. מחוברות בטלפון, נסענו ביחד במונית למרפאה. היא שילמה, נכנסה למרפאה, לקחה תור וישבה לחכות. אמרתי לה לצלצל שוב כשמסיימת שם, או אם מתעוררת איזה בעיה. כעבור כשעה היא מתקשרת. "אמא, אולי תדברי את עם הרופאה?… אני לא מצליחה להבין מה היא אומרת לי… היא מדברת כל כך מהר ויש לה מבטא אחר.." אפילו לא ידעה לזהות את המבטא. בוודאי שאני מוכנה, גם הרופאה מוכנה לדבר איתי. על הקו עולה רופאה ממוצא רוסי, עם מבטא כבד, חסרת סבלנות, שנדמה שרק רוצה להיפטר מאיתנו. מהר מהר הסבירה לי על השפעת, הטיפול התרופתי והמליצה לי להכין לבת שלי מרק עוף חם וטוב… מה שמראה כמה היא היתה קשובה. לא היית מצפה שעולה חדשה תגלה קצת יותר רגישות ?! אולי זה רק אני ככה… נסענו שוב ביחד במונית, מחוברות בטלפון, בחזרה לאולפן ולמיטה. היא בישראל ואני בקנדה, שם בכלל לא יצאתי מהמיטה – אבל נשארו לי עוד שעתיים לישון עד שצריכה לקום לעבודה. למחרת קניתי שני מדחומים. אחד לה ואחד לו ושלחתי בלי לחכות לחבילה החודשית. הם עדיין משמשים אותנו. אגב הסטודנטית החמודה פוטרה כשסיפור גרעין ירושלים התפוצץ והיה צריך שמישהו ישלם את המחיר. היא היתה בדרג הנמוך ביותר של שרשרת המזון של "צבר" ועל כן כנראה נבחרה "ללכת הביתה".

משימה מס 2: לא על הפסטה לבדה.

אמממ, סליחה שניה, להכין פסטה זו משימה? מה זה פה? תוכנית לבשלנים גרועים? פותחים שקית זורקים למים חמים וזהו. אני מבינה שהולכים מהקל אל הכבד,  זה גם ממש חכם להראות לכולם שקל להכין אוכל טבעוני מחומרים שיש בבית: פסטה, רסק עגבניות, שמן זית, בזיליקום. למשקיענים- יש גם שמנת צמחית וטופו. טוב אז משימה זו משימה:פסטה ברוטב שמנת על בסיס סויה ופטריות בליווי פרוסות טופו מתובלות צרובות במחבת

האמת? באמת קלי קלות. מכינים את הפסטה לפי הוראות ההכנה. במקביל,  (אחי ע' שף מדופלם הסביר שחוק ברזל בבישול  פסטה הוא שהרוטב תמיד ממתין לפסטה וחס וחלילה שהפסטה תמתין לרוטב),  מטגנים במעט שמן,  בצל שקוצצים יחד עם פטריות עדיף תמיד טריות.  מטבלים בשתי שיני שום כתושות ושלוש כפות קמח. מוסיפים 3/4 כוס חלב סויה וקופסת שמנת על בסיס סויה. מערבבים היטב, מטבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט. בתיאבון! המשימה הזו מזכירה לי את ברילוצ'ה. פלאשבק, לפני עשור, טיול גדול של אחרי הצבא, ברילוצ'ה, ארגנטינה, דרום אמריקה. ברילוצ'ה היא עיירה קסומה בארגנטינה, שוכנת למרגלות אגם ומוקפת הרים אימתניים, באמת לקוחה מתוך ספר אגדות. אבל יופייה מתגמד לעומת אופייה הקולינרי, מסעדות בשר (טפו לא עלינו!) ושוקולטייריות (כן, ככה אומרים), ופסטה… וואי וואי וואי איזו פסטה. רכה ואורירית (בטח מלאה ביצים, גוואעלד), ברטבים עשירים כ"כ בטעם. במיוחד זכורה לי מסעדת המשלוחים של אלברטו. אין שם מקום לשבת,  אתה מזמין ולוקח בחמגשית (או סטניול בלדינו). אלברטו היה מפורסם באיכות הפסטה שלו,  אם איחרת להגיע (נניח שתיים עשרה וחמישה בצהריים), כבר השתרך תור ארוך במסעדה הקטנטנה. אבל כשהקופאי החביב היה קולט שיש ישראלים בתור, (זה היה בתקופה ששמינו הלך לפנינו ולהיות ישראלי בחו"ל זו הייתה גאווה)  הוא מיד היה מתכופף אל מתחת לדלפק ומחליף דיסק. ככה, כשברקע מתנגן לו "אני שוב מתאהב" של גידי גוב, (כנראה שישראלי חביב השאיר לו את הדיסק במתנה), היינו ממתינים בסבלנות לסטניול האישי המלא בכל טוב. זה היה מזמן, אבל נשבעת שלפעמים, כשאני מצחצחת שיניים (באדיקות פעמיים ביום), משתחרר לי איזה קמצוץ תבלין מאותה הפסטה המשובחת. אלברטו- כל כך נעים להיזכר.







 

קוסמטיקה טבעית.

אהלן,  ראשית, אני רוצה להודות לגברים הבודדים שטורחים לקרוא את הלירלורים שלי- תודה אני מאוד מעריכה אתכם.   הפוסט הבא יזכה אתכם בהצצה לעולמנו ה- "הו כה מורכב". תישארו, תחכימו:). בנות,  יש לכן מושג בכמה מוצרי קוסמטיקה אנחנו משתמשות על בסיס יומי? בואו נספור יחד: 1. סבון פנים 2. חלב/ מי פנים 3. קרם לחות לפנים 4.סבון לגוף 5. שמפו 6. מרכך 7. מייקאפ/ קרם בסיס אחר 8. פודרה שקופה/ מאזנת 9. סומק 10. עיפרון/ איילינר 11. צלליות 12. מסקרה 13. שפתון/ אודם 14. עיפרון פיגמנטציה לגבות 15. חומר לשיער 16. דיאורדורנט יש מצב ששכחתי משהו,  ואני לא כוללת כאן:  פסי שעווה, קרם מיוחד לגילוח, לק, מסיר לק , מסכות פנים ושיער- כי אלה לא בשימוש יומיומי. וגם לא קרם מזין לצוואר ועוד אחד לעיניים וכמובן בשמים שכל אחת מחזיקה לפחות 2 סוגים. זה פשוט מטורף! מאיפה יש לנו זמן להשתמש בכל זה? אבל לא בזמן עסקנן. כשמגיעים לבחירה מושכלת בטבעונות,  צריך לתת את הדעת על מה שקורה בתחום הקוסמטיקה.   בשורה התחתונה ניסויים בבעלי חיים לטובת פינוק וטיפוח זה פאסה ומיותר.   כיום יש בארץ מספר חברות בוטיק המייצרות מוצרים ברמה מאוד מאוד גבוה ובמחיר שווה לכל נפש.    כשהייתי בת 14 הלכתי לקוסמטיקאית.  ע' מטפלת בשמנים ארומתרפיים. שמנים חומציים לפצעים, שמנים מזינים לעור יבש, פילינג מעדשים כתומות טחונות ומאצות מיובשות. בחדר הטיפולים שלה עומד ריח משכר של כישוף כאילו נכנסת למקום מארץ האגדות. כואב לך הגרון? טיפה אחת של סינרג'י (שמן אתרי חריף מאוד) מסדרת אותך, סובלת מפריחה? קצת קמומיל וקלנדולה יפתרו את הבעיה. 19 שנה חלפו מאז. ע' כבר מזמן עברה את גיל הפנסיה ועדיין מטפלת. אני עדיין הולכת אליה 4 פעמים בשנה. ע' נראית צעירה מכפי גילה (ב-20 שנה לפחות) ולמזלי כוחה עוד במותניה. ע' לימדה אותי להכיר בכוח המרפא שיש למוצרים טבעיים מבלי להפגוע ולהכאיב לאף אחד. תודה ע'- את מלכה!

שלום, אני דברת

ישראלית-קנדית, שחיה בקנדה מזה חמש עשרה שנה אנד צ'יינג'. נשואה לאקס-קיבוצניק, אמא לחייל/לוחם בודד וחיילת בודדה.
אני כותבת על המייפל ועל העוקץ שבחייה של אמא לחיילים בודדים. רוב הזמן מרגישה כציפור על גדר תייל, רגל פה-רגש שם. בין לבין שותה שייקים ירוקים, מתאמנת ביוגה ולא כפייתית בענייני תזונת בריאות.

טבעוניות או לא להיות

טוב, אז מאיפה להתחיל? קודם כל אני מבטיחה ומתחייבת לא לפרסם כאן תמונות ו/או קישורים בהן מוצג היחס המחפיר כלפי בעלי חיים באשר הם.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש כמה חברים משוגעים כאלה שחושבים שעל ידי זעזוע עמוק אתם תהפכו לטבעונים… זה לא עובד ככה.
התמונות תמיד קשות ומכאיבות לנו בבטן כמו אגרוף אבל הכפייה הזו של התמונות הקשות על הפיד שלנו בפייס – היא לדעתי אלימות לכל דבר, אז לא תודה…אז מה זה בעצם הבלוג הזה? לאחרונה נחשפתי לפרויקט 22 של אנונימוס המבטיח ליווי צמוד והתנסות של 22 ימי טבעונות. את האמת? המחשבה מתרוצצת לי בראש כבר זמן מה.
אני אף פעם לא הייתי קרניבורית גדולה וגם מוצרי חלב לא עושים לי ככ טוב, ככה שבעצם אם חושבים על זה, אני חיה על חמאה ולחם, פתי בר ופירות וירקות.
אה אני גם מכינה גרבלקס (סלמון כבוש) מהמם- יאם! ועם זאת, היום אני אמא לשני קטנטנים וחושבת הרבה על הדוגמא שאני משמשת להם. קשה לי יותר עם הצביעות, עם השקר, אני חושבת שזה ממש בסדר שאנחנו טורפי על, אוכלים מכל הבא ליד אני פשוט לא מבינה למה זה צריך להיות כרוך בכל כך הרבה סבל של האחר.
ולדעתי- סבל גורם לעוד סבל. אז זהו… החלטתי לנסות, בלי לחץ בלי היסטריה בלי פאנטיות ובלי תחושות אשם, לאט לאט בקצב שלי.
לנסות את אתגר 22 שמבטיח שתוך 22 יום ו22 אתגרים קטנים אבין עד כמה הטבעונות קלה ופשוטה.אז.. מה קשור הבלוג?? בא לי לכתוב על זה…. שתישאר עדות.
אני לא יודעת אם אעמוד באתגר ואין לי מושג מה יהיה בסופו אבל אני אשתדל לכתוב עליו בכל יום. אני אשמח אם תקראו ותשתפו, תרגישו חופשי להעביר ביקורת או לפרגן,תישארו יהיה קטעים. 

אתגר מס 1 או הצצה לשיגעון הפרטי שלי.

האתגר התחיל אתמול. זוכרים לשם מה נתכנסנו? אתגר 22+ מציע התנסות בטבעונות במסגרת קבוצתית ועם תמיכה של טבעונים ותיקים.בתכלס, היום אני כבר שבועיים טבעונית אדוקה. לא חטאתי, לא נגעתי.האתגר התחיל ועלי לתעד את המשימות היומיות. שנתחיל? משימה מס 1: "הציגו את עצמכם בקבוצה  וכתבו לנו מה גרם לכם להצטרף לאתגר". מממ… איזו מין משימה טבעונית זו? איך אני עושה מזה פוסט? אנחנו די מכירים בתכל'ס. טוב, אז אני אספר לכם משהו שאתם לא יודעים עלי. אני רואה הכל. כן,  אני רואה הכל. נלה הכלבה נכנסת הביתה- אני רואה את הצעדים המאובקים שלה. ט' הבעל הגנן נכנס אחרי יום עבודה-אני רואה את העפר נושר ממכנסיו עם כל צעד. ג'  בכורי משחק ומסיע מכוניות על הספה- אני רואה את סימן הגלגלים. בישלתי סלק בסיר סגור-אני יודעת, אפילו מבלי לראות, שהאדים הסגלגלים לכלכו את הקרמיקה במטבח. ובכל יום, כל היום אני רואה ורואה את הלכלכוך, הטינופת והזוהמה מקיפים אותי וסוגרים עלי. בערב, אחרי שכולם הולכים לישון , אני מתחילה. אני עוברת במטלית על הספות, השידות, הכיסאות וחלק  מקירות הבית. אני מנקה את השיש, הגז הכיורים באמבטיות ואת המקלחת של הילדים עם אקונומיקה. אני עוברת על ארונות המטבח, המקרר והתנור. לבסוף אני שוטפת. בכל יום אני שוטפת את הבית. כל זאת כמובן לאחר החיסולים הרגילים בהם גם ט' הנהדר לוקח חלק- הכנה, קיפול והדחת ארוחת הערב,  זריקת זבל ומיחזור, מקלחות והשכבות. עכשיו צאו מהסרט- לא משעמם לי ואין לי רגע דל, אני אחד האנשים העסוקים ביותר בעולם ובכל זאת…אני פשוט לא מסוגלת. אני מודה, אני נטע טבעונית מתחילה ואני קצת מ-ש-ו-ג-ע-ת… לעומת זה, טבעונות זה קל. לילה טוב (אני הולכת לקפל כביסות),

 

מכתב תלונה למועצת הטבעונות העליונה.

(תרגעו, אין באמת גוף כזה) לכבוד: המועצה הגבוהה לטבעונות. מאת: נטע בומץ טבעונית טירונית.
הנדון: מכתב תלונה בדבר תודעה כוזבת.
היוש, תקשיבו שניה, אני מאוד שלמה עם העובדה שאני טבעונית כבר פאקינג עשרה ימים. זה לגמרי סבבה לאכול מוסרי. אבל, יש בעיה. אני חייבת להודות שכמו טבעונים רבים,  גם אני קיוויתי בסתר ליבי שבתמורה לחזרתי בתשובה (מבחינת האוכל), גופי יפצה אותי וישיל מעליו כמה קילוגרמים. גם בואו רגע נחשוב בהיגיון- אם מפסיקים לאכול כ"כ הרבה דברים: בשר, חלב, ביצים, דגים- זה ממש אמור לצמצם את המזונות המשמינים  שהייתי רגילה לאכול. פחות עוגות, שוקולד, רטבים מבוססי שמנת וחמאה ועוד ועוד ועוד. אבל תקשיבו, זה לא קורה וגרוע מכך- יש מצב שבר מינן אני עוד אשמין! במילים אחרות- מה זה כל השפע הזה???!!?? כמה מתוקים וג'אנק טבעונים וטעימים יש? אוף, ביעסתם. אני דורשת אוכל טבעוני משמים ולא טעים, אם אפשר על גבול הלא אכיל. כאילו וופלים בטעם טורטית? השתגעתם?  שטוחים, אפרופו, דוריטוס, שוקולד מרציפן ותפוז?  אני מעוניינת להגיש תלונה רשמית על כך שהשפע הקיים בתזונה טבעונית, מסכן את בריאותי (אני בדרך להיות בדחה!, כן זו מילה.  באותיות ב ו ח יש פתח וב ד שווא. פירושה שמנה בהתהוות). לתשובתכם המהירה אודה, נטע.
תשובת המועצה: תירשמי לתוכנית דיאטה מסודרת ותנוחי יא משוגעת!
וזה רק מהכלבו , כאן ליד הבית… מה יקרה כשאצא לעיר הגדולה??
מתכונים לשבועות

אני חיה לי מיום ליום… בשביל לאכול.

אמר לי הבעל היקר וצדק, "את אוהבת אוכל, את מתרגשת מאוכל, כשאת מריחה עוגת שמרים או לחם שנאפים בתנור את אשכרה בוכה מרוב אושר. את אף פעם לא מסתפקת במריחה דקה וקלה של חמאה, את חותכת עם הסכין- גוש, כזה 50 גרם ומורחת על פרוסה בגודל זית. אני לגמרי איתך בטיבעונות הזה שלך, אבל תוודאי שיהיה לך שם משהו טעים לאכול כי אם לא……" לראשונה בחיי (אמיתי), נותרתי ללא מילים (תחושה מוזרה ולא טבעית..),  תכלס, צודק!. שיהיה ברור – אני אוהבת אוכל, באמת אוהבת לא סתם כדי להפסיק להיות רעבה. חלומי הגדול ביותר הוא להתעטף בתוך בצק שמרים חמים, אפשר עם סוכר חום וקינמון, אפשר עם קרם שקדים (לא קריטי). בא לי שמלוואח יחבק אותי ויגיד לי "אל תדאגי אני כאן, יהיה בסדר.." אוהבת אוהבת ומאוד נהנית לאכול. תראו אני מטר שישים וחמש (שקר גס- בצבא מדדו מטר חמישים ושבע ומאז עוד נמכתי) אני שוקלת בין 50-54 (אמיתי, היום נשקלתי במרפאה 53.8). אני בטח לא הכי יפה  ו/ או חכמה, אבל אני סבבה. סבבה לגמרי עם עצמי ומה שחילקו לי שם למעלה. בתור ילדה אמא שלי אף פעם לא דאגה שתהיה לי הפרעת אכילה. "מקסימום הפרעה שתהיה לך זה שאוכל אחד יפריע לך בדרך לאוכל אחר" . אמרה וצדקה. אני משתדלת לתחזק אורך חיים בריא עד כמה שהמציאות היומיומית מאפשרת לי, אני עוסקת בפעילות ספורטיבית לפרקים ובד"כ לפי עונות השנה (בקיץ אני שוחה ובסתיו אני אוגרת שומן לחורף- כמו הדובים…) לפעמים אני רצה וזה הכי משמח אותי אבל זה לא באמת מספיק.  מזמן מזמן קיבלתי החלטה שבאופן הזוי ממש קל ליישם אותה- אני מסרבת בכל תוקף לחוש אשמה בענייני אוכל! עמדתי בפיתוי? יופי לי… לא עמדתי בפיתוי? גם יופי לי, לפחות נהנתי היה טעים. מה, גם לאכול, גם להשמין וגם להצטער?? חבל. אז יש לי מכנסיים בכל מיני מידות והמון שמלות מחמיאות והגעתי למסקנה שכשאדם מקבל את הגוף שלו באהבה,הבנה וסלחנות, גם הגוף נעשה סלחן יותר ולא "רב" עם האדם על כל קלוריה. למזלי פחמימות ושמרים אפשר למצוא בטבעונות בשפע וגם פירות וירקות ורטבים מבוססים על שמן זית. לגבי החמאה והסלמון? זה אתגר! נחיה ונראה.  

הכל חוץ מאוכל