כשהחברות שלי הודיעו לי שיש אימון "סאפ" ישר הודעתי להן "דובים לא עולים על סאפ".
הן לא נבהלו ממני ואמרו לי שדובים דווקא אוהבים מים.
פה הבנתי שנגמרו התירוצים.
תעיפי את הפחד אמרתי לעצמי, את הולכת לאימון עם כולן.
בערב עשיתי ניסוי על זה שישב לידי ויושב לידי כבר מעל לשלושים שנה,
סיפרתי לו על הסאפ ואמרתי לו "נכון שאני לא צריכה ללכת?".
"למה שלא תלכי? מה יכול לקרות? תיפלי למים? לכי על זה"
אחרי עידוד כזה קצת קשה להגיד לא.
בלב אמרתי לעצמי "מה יכול לקרות? הכי הרבה כשנגיע אחרי התמונות אשאר על החוף"
אז זהו שלא.
הגענו לחוף, הצטלמנו לא הפסקנו לברבר ואמיתי המדריך, הבין שיש פה כיתה טיפולית.
העמיד אותנו בשורה, נתן לנו משוט ביד והתחיל להסביר.
הסביר מה זה ליש (החוט שקושר את הסאפ לרגל), הסביר איך מחזיקים את המשוט,
וואלה כבר לא זוכרת מה הסביר כי זה היה השלב שאמרתי יופי נפרדים.
טעות!
שחר המדריך נעמד לידי ואמר
"בואי אני אעזור לך עם הגלשן" ולפני שהוצאתי מילה מהפה לקח לי את הגלשן למים,
נו מה יכולתי לעשות? הלכתי אחריו.
שחר היה סבלני במיוחד, אחרי שהתיישבתי על הסאפ אמרתי לו
"זהו, אני את שלי עשיתי"
"מהפתאום! עד שאת לא עומדת אני לא הולך מפה"
וזה בדיוק מה שקרה. עד שלא עמדתי על הסאפ, לא ויתר לי.
"תסתכלי לי בעיניים, אל תפחדי, את יכולה לעשות את זה" לא הפסיק להגיד וכן, זה קרה.
אז נכון, נפלתי למים ועליתי על הסאפ ושוב כשנעמדתי נפלתי אבל הי! לא ויתרתי לעצמי!
היה נהדר!!
ממליצה לכם בחום לנסות גם, אמיתי ושחר מלאי סבלנות וזה באמת תענוג.
תודה סאפמרין על יום מופלא!
תראו כמה החברות שלי ואני נהננו.
